ב. רִנָּה

°1, ש"נ, — שמועה ודבה: אם לא היתה שם רנה לדבר זה או שפסק הקול שלא מחמת יראה (רמב"ם, סוטה ב יד).


1 [עי' ב. רָנַן, הערה.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים