ש"נ, רִנַּת, רִנָּתִי, רִנָּתָם, — קול קריאת שמחה, Jubel; cris de joie; jubilation: בערב ילין בכי ולבקר רִנָּה (תהל' ל ו). ויוצא עמו בששון בְּרִנָּה את בחיריו (שם קה מג). ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו בְּרִנָּה (שם קז כב). אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רִנָּה (שם קכו ב). הזרעים בדמעה בְּרִנָּה יקצרו (שם שם ה). ובאבד רשעים רִנָּה (משלי יא י). ובעת החלו בְּרִנָּה ותהלה וכו' (דהי"ב כ כב). — וקול רִנָּה במשמ' זו: צאו מבבל ברחו מכשדים בקול רִנָּה (ישע' מח כ). כי אעבר בסך אדדם עד בית אלהים בקול רִנָּה ותודה המון חוגג (תהל' מב ה). הריעו לאלהים בקול רִנָּה (שם מז ב). קול רִנָּה וישועה באהלי צדיקים (שם קיח יה). — ועפ פֹעל, בא ברנה, גיל ברנה, פָצח רנה: נחה שקטה כל הארץ פצחו רִנָּה (ישע' יד ז). ופדויי יי' ישבון ובאו ציון בְּרִנָּה ושמחת עולם על ראשם (שם לה י). פצחו הרים רִנָּה יער וכל עץ בו (שם מד כג). רנו שמים וגילי ארץ יפצחו הרים רִנָּה (שם מט יג). ישיש עליך בשמחה יחריש באהבתו יגיל עליך בְּרִנָּה (צפנ' ג יז). בא יבא בְּרִנָּה נשא אלמתיו (תהל' קכו ו). — ובמשמ' קריאה חזקה בתפילה, וגם בצרוף רִנָּה וּתְפִלָּה: לשמע את הָרִנָּה ואל התפלה אשר עבדך מתפלל לפניך היום (מ"א ח כח). ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רִנָּה ותפלה ואל תפגע בי (ירמ' ז יו). כי יצמו אינני שומע אל רִנָּתָם (שם יד יב). שמעה יי' צדק הקשיבה רִנָּתִי האזינה תפלתי (תהל' יז א). תבוא לפניך תפלתי הטה אזנך לְרִנָּתִי (שם פח ג). וירא בצר להם בשמעו את רִנָּתָם (שם קו מד). תקרב רִנָּתִי לפניך יי' (שם קיט קסט). הקשיבה אל רִנָּתִי כי דלותי מאד (שם קמב ז). — ובמשמ' קריאה חזקה בכלל: ויעבר הָרִנָּה במחנה כבא השמש לאמר איש אל עירו ואיש אל ארצו (מ"א כב לו). — ובהוראה מסֻפקה: והורדתי בריחים כלם וכשדים באניות רִנָּתָם1 (ישע' מג יד). — ובתו"מ: בעשרה לשונות של שבח נאמר ספר תילים, באישור בניצוח וכו' ברינה בתודה בתפילה בברכה (ריב"ל, ירוש' סוכ' ד יב). ושאר התפלה רינה תחינה בקשה מלפניך על עמך ישראל שצריכין להושע (ת"ר, יומ' ע.). שאין רנה של תורה אלא בלילה (מד"ר שמות מז). עשרה לשונות נקראת תפלה ואלו הן שועה צעקה נאקה רנה וכו' (ר' יוחנן, שם דבר' ב). בעשרה לשונות של שמחה נקראו ישראל גילה שישה שמחה רנה פצחה וכו' (שם שה"ש, נגילה ונשמחה). — ובתפלה: אלו פינו מלא שירה כים ולשוננו רנה כהמון גליו (נשמת, שחר' לשבת). קבל רנת עמך שגבנו טהרנו נורא (אנא בכח, שחרית, סדר קרבנות). — ובסהמ"א: שאין הרנה רצויה בצאתה מן הפה שהיא רינת הבשר (ר"י אנטולי, מלמד התלמידים, תרומה, עג.). שומע ומבין רנת נחשים גם מכיר העשבים (ס' הקנה, הקדמה). — ואמר המשורר: בערכי רנתי לפניך תקרב (רשב"ג, אלהים אלי, ביאליק-רבניצקי ב, 181). איך רנה תרנן באדמת נכר לשוני (ראב"ע, אלהי אודה, איגר 248). הכי אתה מנת חלקי ורנתי וטובתי וגורלי ומהללי (הוא, לך אלי, כהנא א, 206).