א. רנן


1 [גם בארמ' שבתו"מ במשמ' זו, אולי בהשפעת העבר', ובערב' מורה רַנַּ  رن   על קול החצים בטוסם. ועי' בהערות הבאות. וכנראה נולד השרש בחקוי לקול הקורא וכדו'.]