1, ש"ז, כנ' רֵעִי, רֵעֲךָ, רֵעֶךָ, רֵעֶיךָ, רֵיעֲכֶם, רֵעוֹ, רֵעֵהוּ, רֵעָהּ, מ"ר רֵעִים, סמי'  רֵעֵי, כנ' רֵעֵי, רֵעָי, רֵעֶיךָ, רֵעַיִךְ, רֵעָיו, רֵעֶיהָ, רֵעֵיהֶם, — א) קרוב לאחר, המתראה עמו, חבר, כמו מֵרֵע, רֵעֶה, Genosse, Gefährte; camarade; companion, comrade: וינחם יהודה ויעל על גוזזי צאנו הוא וחירה רֵעֵהוּ העדלמי בראש' לח יב). וישלח יהודה את גדי העזים ביד רֵעֵהוּ העדלמי (שם שם כ). ויבא דוד אל צקלג וישלח מהשלל לזקני יהודה לְרֵעֵהוּ2 לאמר הנה לכם ברכה משלל איבי יי' (ש"א ל כו). ולאמנון רֵעַ ושמו יונדב בן שמעה (ש"ב יג ג). ויאמר אבשלום אל חושי זה חסדך את רֵעֶךָ למה לא הלכת את רֵעֶךְ (שם יו יז). ויהי במלכו וכו' הכה את כל בית בעשא לא השאיר לו משתין בקיר וגאליו ורֵעֵהוּ (מ"א יו יא). הנני נתן אל העם הזה, מכשלים וכשלו בם וכו' שכן ורֵעוֹ (ירמ' ו כא). בפיו שלום את רֵעֵהוּ ידבר ובקרבו ישים ארבו (שם ט ז). אל תאמינו בְרֵעַ אל תבטחו באלוף (מיכה ז ה). שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיךָ הישבים לפניך (זכר' ג ח). כְּרֵעַ כאח לי התהלכתי (תהל' לה יד). אהבי וְרֵעַי מנגד נגעי יעמדו ורובי מרחק עמדו (שם לח יב). הרחקת ממני אהב וָרֵעַ מידעי מחשך (שם פח יט). למען אחי וְרֵעָי אדברה נא שלום בך (שם קכב ח). גם לְרֵעֵהוּ ישנא רש ואהבי עשיר רבים (משלי יד כ). איש במקור נדפס 'אש' רֵעִים להתרועע ויש אהב דבק מאח (שם יח כד). הון יסיף רֵעִים רבים ודל מֵרֵעֵהוּ יפרד (שם יט ד). רבים יחלו פני נדיב וכל הָרֵעַ3 לאיש מתן (שם שם ו). אהב טהור לב חן שפתיו רֵעֵהוּ מלך (שם כב יא). שמן וקטרת ישמח לב ומתק רֵעֵהוּ4 מעצת נפש (שם כז ט). וישמעו שלשת רֵעֵי איוב את כל הרעה הזאת הבאה עליו (איוב ב יא). אף על יתום תפילו ותכרו על רֵיעֲכֶם (שם ו כז). מליצי רֵעָי אל אלוה דלפה עיני (שם יו כ). לחלק יגיד רֵעִים5 ועיני בניו תכלינה (שם יז ה). חנני חנני אתם רֵעָי (שם יט כא).  ובשלשת רֵעָיו חרה אפו (שם לב ג). אני אשיבך מלין ואת רֵעֶיך עמך (שם לה ד). אכלו רֵעִים שתו ושכרו דודים (שה"ש ה א). כל רֵעֶיהָ בגדו בה היו לה לאיבים (איכה א ב). —  ובהדגשה, רעך אשר כנפשך: כי יסיתך אחיך בן אמך וכו' או רֵעֲךָ אשר כנפשך (דבר' יג ז). רעך וְרֵעַ6 אביך אל תעזב ובית אחיך אל תבוא ביום אידך (משלי כז י). —  וביחס למלך, אולי כמעמד מיֻחד בחצרו, רֵעַ למלך: ואחיתפל יועץ למלך וחושי הארכי רֵעַ המלך (דהי"א כז לג). ועי' רעֶה. — וביחס לאשה, רֵעַ האשה, אהוב, דוֹד: הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד וכו' ואת זנית רֵעִים רבים ושוב אלי (ירמ' ג א). אכן בגדה אשה מֵרֵעָהּ כן בגדתם בי בית ישראל (שם שם כ). זה דודי וזה רֵעִי בנות ירושלם (שה"ש ה יו). —  ואשה אהֻבת רֵעַ7: לך אהב אשה אהבת רֵעַ ומנאפת (הוש' ג א). —  ובהשאלה רֵעַ לבנות יענה, עזוב ומקונן כמותן, דומה להן: אח הייתי לתנים וְרֵעַ לבנות יענה (איוב ל כט). —  ב) במשמ' מטשטשת, כל אדם הנמצא על יד פלוני8, הבא אתו ביחס זה או זה, שכנו וזולתו, Nächster, anderer; le prochain, l'autre; fellow-man, other one: ויצא (משה) ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רֵעֶךָ (שמות ב יג). לא תענה בְרֵעֲךָ עד שקר לא תחמד בית רֵעֶךָ לא תחמד אשת רֵעֶךָ וכו' וכל אשר לְרֵעֶךָ (שם כ יו-יז). אם חבל תחבל שלמת רֵעֶךָ עד בא השמש תשיבנו לו (שם כב כה). לא תעשק את רֵעֲךָ (ויקר' יט יג). לא תעמד על דם רֵעֶךָ (שם שם יו). ואהבת לְרֵעֲךָ9 כמוך (שם שם יח). לא תסיג גבול רֵעֲךָ (דבר' יט יד). כי תבא בכרם רֵעֶךָ ואכלת ענבים כנפשך שבעך וכו' כי תבא בקמת רֵעֶךָ וקטפת מלילת בידך וחרמש לא תניף על קמת רֵעֶךָ (שם כג כה-כו). כי תשה בְרֵעֲךָ משאת מאומה לא תבא אל ביתו לעבט עבטו (שם כד י). ארור מסיג גבול רֵעֵהוּ (שם כז יז). ארור מכה רֵעֵהוּ בסתר (שם שם כד). וכי ירדף גאל הדם אחריו ולא יסגרו את הרצח בידו כי בבלי דעת הכה את רֵעֵהוּ (יהוש' כ ה). הוי בנה ביתו בלא צדק וכו' בְּרֵעֵהוּ יעבד חנם ופעלו לא יתן לו (ירמ' כב יג). יען אשר עשו נבלה בישראל וינאפו את נשי רעיהם (שם כט כג). הוי משקה רֵעֵהוּ מספח חמתך ואף שכר (חבק' ב יה). מלושני בסתר רֵעֵהוּ אותו אצמית (תהל' קא ה). אל תאמר לְרֵעֲיךָ לך ושוֹב ומחר אתן ויש אתך (משלי ג כח). אל תחרש על רֵעֲךָ רעה (שם שם כט). בז לְרֵעֵהוּ חוטא (שם יד כא). איש חמס יפתה רֵעֵהוּ והוליכו בדרך לא טוב (שם יו כט). צדיק הראשון בריבו יבא רֵעֵהוּ וחקרו (שם יח יז). אל תהי עד חנם בְּרֵעֶךָ (שם כד כח). אם נפתה לבי על אשה ועל פתח רֵעִי ארבתי (איוב לא ט). — וביחוד בצרוף איש את רֵעֵהוּ10, אל רעהו, לרעהו, על רעהו, ברעהו, מרעהו, מאת רעהו, ביד רעהו וכדו': ויאמרו איש אל רֵעֵהוּ הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה (בראש' יא ג). הבה נרדה ונבלה שם שפתם אשר לא ישמעו איש שפת רֵעֵהוּ (שם שם ז). והמצפה אשר אמר יצף יי' ביני ובינך כי נסתר איש מֵרֵעֵהוּ (שם לא מט). ויתמהו האנשים איש אל רֵעֵהוּ (שם מג לג). דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רֵעֵהוּ ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב (שמות יא ב). ושפטתי בין איש ובין רֵעֵהוּ (שם יח יו). וכי יזד איש על רֵעֵהוּ להרגו בערמה (שם כא יד). וכי יריבן אנשים והכה איש את רֵעֵהוּ באבן או באגרף (שם שם יח). וכי יגף שור איש את שור רֵעֵהוּ ומת (שם שם לה). כי יתן איש אל רֵעֵהוּ כסף או כלים לשמר וגנב מבית האיש וכו' ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו במלאכת רֵעֵהוּ (שם כב ו-ז). וכי ישאל איש מעם רֵעֵהוּ ונשבר או מת בעליו אין עמו שלם ישלם (שם שם יג). וישם יי' את חרב איש בְּרֵעֵהוּ ובכל המחנה (שפט' ז כב). ויחזקו איש בראש רֵעֵהוּ וחרבו בצד רֵעֵהוּ ויפלו יחדו (ש"ב ב יו). איש אל רֵעֵהוּ יתמהו (ישע' יג ח). אם עשו תעשו משפט בין איש ובין רֵעֵהוּ (ירמ' ז ה). איש מֵרֵעֵהוּ השמרו ועל כל אח אל תבטחו כי כל אח עקוב יעקב וכל רע רכיל יהלך ואיש בְּרֵעֵהוּ יהתלו (שם ט ג-ד). והאכלתים את בשר בניהם ואת בשר בנתיהם ואיש בשר רֵעֵהוּ יאכלו (שם יט ט). דברו אמת איש את רֵעֵהוּ וכו' ואיש את רעת רֵעֵהוּ אל תחשבו בלבבכם (זכר' ח יו-יז). והנה אנכי ממציא את האדם איש ביד רֵעֵהוּ11 וביד מלכו (שם יא ו). והיה ביום ההוא תהיה מהומת יי' רבה בהם והחזיקו איש יד רֵעֵהו ועלתה ידו על יד רֵעֵהוּ (שם יד יג). — ואיש באיש ואיש ברעהו: ונגש העם איש באיש ואיש בְּרֵעֵהוּ (ישע' ג ה). —  ועל בעלי חיים אחרים: ופגשו ציים את איים ושעיר אל רֵעֵהוּ יקרא (שם לד יד). —  ובדברים שאין בהם (עוד) רוח חיים: ויקח לו את כל אלה ויבתר אותם בתוך ויתן איש בתרו לקראת רֵעֵהוּ (בראש' יה י). —  ובכתבת השילוח: בעוד גרזן איש אל רעו ובעוד שלש אמות להנק[ב נשמ]ע קול אש קרא אל רעו וכו' וביום הנקב הכו החצבם אש לקרת רעו גרזן על [ג]רזן (כתבת השלוח, המבוא הגדול, 47). — ואמר בן סירא: בטובת איש גם שונא ריע וברעו גם ריע בודד (ב"ס גני' יב ט). ורוממתהו (החכמה) מרעהו ובתוך קהל תפתח פיו (שם יה ה). — ובתו"מ: פאה אין קוצרין אותה במגלות ואין עוקרין אותה בקרדומות כדי שלא יכו איש את רעהו (פאה ד ד). רוצח שהכה את רעהו באבן או בברזל וכו' חיב (סנה' ע א). הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו (ר' חנינא סגן הכהנים אב' ג ב ). כל העוסק בתורה לשמה וכו' נקרא רע אהוב וכו' (רבי מאיר, שם ו א). לעולם אל ירבה אדם רעים בתוך ביתו (ר' ברכות סג.). התרפס ורהב רעיך, אם ממון יש בידך התר לו פסת יד ואם לאו הרבה עליו רעים (ר' יצחק, יומא פז.). כשמנסכין את המים בחג תהום אומר לחבירו אבע מימיך קול שני רעים אני שומע (רבי אלעזר, תענ' כה:). אחי ורעיי בואו (רבי אלעזר ברבי שמעון ליסוריו, ב"מ פד:). רעואל שנעשה ריע לאל (מד"ר שמות א). אין המטה יכולה לקבל אשה ובעלה ורעה כאחד (ר' ברכיה, שם ויקר' יז). — *ועל ענינים קרובים בהלכה, יגיד עליו רעו, יבוא זה וילמד על זה: יגיד עליו ריעו, תנא רועה בדרך דלא הויא אבידה והוא הדין לרועה בין הכרמים וכו' (אביי, ב"מ לא.12). —  ובסהמ"א בפרשנות המקרא רֵעַ במשמ' כתוב אחר בתנ"ך שילַמד על מלה, על הכתוב, אין לו רֵעַ במקרא, אין לו דמיון: ויהי כראות דונש נפח כאש פחם במחלקת לפחת עלה בלבבו כי מנחם הביא פחם רע לפחת (תשו' תלמידי מנחם, 34). גופר, שם עץ קל הוא על פני מים ואין ריע לו במקרא (ראב"ע, בראש' ו יד). — °ובחדוד: וכי יגוף, אמר בן זוטא כי רעהו תואר לשור ולא ראה כי שור איש סמוך הוא וכן הוא שור רעהו ואין שור ריע רק בן זוטא לבדו (הוא, שמות כא לה).