רעם
1, ממנו °רְעִימָה, א. רָעַם, ב. רָעַם, רַעַם, רַעֲמָה, *תַּרְעוֹמָן, *תַּרְעֹמֶת.
1 [הוראות השרש הן: א) כלשון כעס והַמְרָיָה, ומזה בעבר' שבמקרא ב. רָעַם, בארמ' ובסור' אתרעם, ומכאן אף בעבר' שבתו"מ התרעם, תרעֹמת, ובערב' רַעְ'מַ(נ) עַנְהֻ رغما عنه, בעל כרחו, נגד רצונו וכדו'; ב) כלשון השמעת קול גערה ברעם, וכן רעם בארמ' וסור', בכוש' רַעַמַ, ובאשור' רַגָמֻ באותה משמ', וכנראה מכאן אף באוגרית' רגמ במשמ' דִּבֵּר בכלל. ועי' רגם, הערות.]