ב. רְעָלָה

°, ש"נ, — נענוע חניתות בקרב1, ואמר המשורר: כי יחשב אויבו לקש כחוש וגם קנה רצוץ תוך קרב ורעלה (ראב"ע, אשיר בקולי, כהנא א, 152).



1 [עפ"י לשון הכתוב נחו' ב ד.]

חיפוש במילון: