ש"נ, — זעזוע ונענוע של שכור1: אשר שתית מיד יי' את כוס חמתו את קבעת כוס הַתַּרְעֵלָה שתית מצית (ישע' נא יז). הנה לקחתי  מידך את כוס הַתַּרְעֵלָה את קבעת כוס חמתי לא תוסיפי לשתותה עוד (שם שם כב). — ובמדרש: עתיד הקב"ה להשקות כוס תרעילה לאומות העולם ממקום שהדין יוצא (מד"ר בראש' טז). משקה אני להם כוס של תרעלה שם אסתר, והקרוב אליו. — ובסהמ"א: רבים שתו מכוס תרעלתם ואתה את נפשך תציל (חנוך, פרשת בא). תרעלת האנחה (הקד' המגיה לס' צרי היגון, הענא תע"ו). — ואמר הפיטן: רוויה תרעלה חמתך כלה (אברהם בר' מנחם, אבן הראשה, סליח' י' בטבת). — ואמר המליץ: יטילו תרעלה בוערת כאש ולהבים מחרידים מעיניהם (חכמת שלמה יא יח). — ומ"ר °תַּרְעֵלוֹת: ומועיל מרוב הארסיים והתרעלות והרוח הרעה (נרבוני, ארח חיים, בחליי הלב, כ"י ביהמ"ד שכטר). — ואמר הפיטן: זם והכין עץ, תקוע חג דת עץ, תרעלות כהועץ (ר"א קליר, אותו מבהלת, קרוב' פורים, בר 680). השקוני מצרים כוסות תרעלות להכרית כל עולל להתעולל עלילות (ראב"ע, יום נושעו, איגר 186). בליל זה מכל לילות קינה בכל מקהלות ובו שתו כוס תרעלות (מדי שנה קינה, ערבית ת"ב, ספרד').