קל לא נמצא.

— הִפע', הַרְּעִימָהּ1, — הִרְעִים אדם את חברו, עשה לו דבר להכעיסו, נגד רצונו2 ורוחו: וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הַרְּעִימָהּ (ש"א א ו). ועי' א. רָעַם. — ובסהמ"א: כי תלינו עלינו, שתרעימו עלינו את הכל, את בניכם ונשיכם ובנותיכם וערב רב (רש"י, שמות טז ז). וכששבו מתור הארץ הרעימו עליו את כל העדה בהוצאת דבה (הוא, במד' יד לו).

— הִתפ', *הִתְרַעֵם3, נתרעם, — התרעם פלוני על פלוני, הרגיש שזה הִרְעִים אותו, עשה לו דבר נגד רוחו, sich gekränkt fühlen, beklagen; s'offenser, se plaindre; to feel offended, complain: רבונו של עולם, חטאנו לפניך שנתרעמנו על הים4 (מכי' ויסע א). וזה אחד מג' דברים שישראל מתרעמין עליהם (שם שם ו). אין מתאוננים אלא כמתרעמים, מבקשים עלילה לפרוש מאחרי המקום (ספרי במד' פה). וכי מפני שאין להם בשר הם מתרעמים (ר' שמעון בן יוחי, שם שם צה). טובה שהיטבתי לכם בה אתם מתוכחים ומתרעמים לפני (שם דבר' א). למלך ששכר פועלים הרבה והיה שם פועל אחד וכו' נטלו והיה מטייל עמו וכו' והיו הפועלים מתרעמין ואומרי' אנו יגענו כל היום וזה לא יגע אלא שתי שעות ונתן לו שכרו עמנו משלם (ירוש' ברכ' ב ח). וזבולון מתרעם על מדותיו הוה, שנאמר זבולון עם חרף נפשו למות (מגי' ו.). מה יתאונן אדם חי וכו', מה יתרעם על מדותיו, וכי גבר על חטאיו, דיו חיים שנתתי לו (קידוש' פ:). רחק מהתרעומת עצמך שלא תתרעם עם אחרים ותוסיף לחטאת (כלה רבתי ג). משל למלך שעשה סחורה על ידי סרסור והפסיד, על מי יש לו להתרעם, לא על הסרסור (רב אסי, מד"ר בראש' כז). כשם שהתינוקת הזו כשהיא קטנה והיא חוטאה על אבותיה אין אבותיה מתרעמין עליה למה שהיא קטנה וכו' (ר' ברכיה, שם במד' ב). ולמה מתרעמים, אלא שהיו מבקשים עלילה היאך לחזור למצרים (רשב"י, שם ז). שהיתה מתרעמת על מנוח בעלה על שלא היתה יולדת (שם שם י). שהיה גלוי לפני הקב"ה שעתידין ישראל שיהיו משועבדים תחת אדום וכו' ועתידים ישראל להתרעם על זאת (שם שם יא). אלו אהרן אחי נטל לעצמו את הכהונה יפה עשיתם שנתרעמתם עליו (שם שם יח). ואחר כל אלה שעשיתם ציון מתרעמת ואומרת עזבני ה' (פסיק' רב', ותאמר ציון, קמג:). זהו קרח שנתרעם על הכהונה (מדר' תהל' ב). — ובסהמ"א: והתחיל לטעון ולקבול ולהתרעם על פלוני בר פלוני (ס' השטרות לר"י ברצלוני, 38). דאתת קדמנא פלניתא בת פלוני וקבלת קדמנא ונתרעמה על דחקה ועל צרכה (שם, 62). שיקטן בעיניו מעשהו ויתרעם על נפשו על קצורו בעניני תורתו (ר"י א"ת, חו"ה, הכניעה ו). ואין אחד בהם שאיננו מתרעם בו (בעולם) ובוכה עליו (שם, חשבון הנפש ג). ועשו לי דין מהאיש שאנכי מתרעמת ממנו (מעשה ירושלמי). והלך השוכר עליה (על הבהמה) למקום ההוא והחזירה בו ביום, ונתרעם המשכיר לזקני העיר על אשר הוליכה והביאה ביום אחד (שו"ע חו"מ שט ג). דע לך כי אבקש דיני בפני ישראל ובפני ערכאות שלהם ואתרעם לפני הפאשה על הגנבה הזאת (שו"ת מהרשד"ם, חו"מ יג).

— הִתפוֹ', הִתְרוֹעֵם, — כמו הִתְרַעֵם: וכן כל דרך לשון תלונה להסב הדבור אל האדם מתלונן מתרועם ולא אמר לונן רועם (רש"י, שמות טו כד).