א. רקם


1 [גם בערב' رقم ובכוש' רַקַמַ במשמ' זו כבעבר', ומכאן אף באיטלקית ricamare באותה הוראה. ובארמ' שבתרג' בא רקם, רקמתא כתרג' של רקמה רקמתים שפט' ה ל; יחזק' כז יו אבל גם של חברברות (ירמ' יג כב), וכן בסור' תרקמתא במשמ' כתמי חמה שבפנים. אך עי' על מקור השרש הזה בהערה לערך רָקַם.]

חיפוש במילון: