רְקָק, ש"ז, — בִּצָּה, מקוה מים קטן שמימיו עכורים בטיט, Sumpf; marais; swamp: הזורק בים ארבע אמות פטור, אם היה רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו, הזורק לתוכו ארבע אמות חייב וכמה הוא רקק מיִם, פחות מעשרה טפחים (שבת יא ד). כשהיו שני רקקים, אחד הרבים מהלכין בו ואחד אין הרבים מהלכין בו אלא כשהן נדחקין (ר' חנינה בשם ר' פינחס, ירוש' שם יא ד). במהלכת ברקק (רבא, ערוב' מג.). אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו איזובי קיר, לויתן בחכה הועלה מה יעשו דגי רקק (בר קיפוק, מו"ק כה:). עוף שנברא מן הרקק הכשרו בסימן אחד (עובר גלילאה, חול' כז:). מן הרקק נבראו (שם שם). מרקק שבים (נברא העוף) (בר קפרא, מד"ר במד' יט). ואמר הפיטן: עולם סמכת זיז וצפור מרקק צנתרת (רשב"ג, יי אל, ביאליק־רבניצקי ב, 188). — ואמר המשורר: כל יעלות מן הרקק נבראו בין השמשות על ידי הדחק (עמנואל, מחב' ב, הברמן, 73).