רִקְרֵק
°, הִתפ', הִתְרַקְרֵק, — נעשה רקיק, דק מאוד 1: וכאשר ימעט שתן הבריא ויתרקרק (קאנון א ב ג ב ז). ואמנם הרוח הרואה כבר יתעבה ויתרקרק, וכשיתעבה יהיה לבעליו סנויר וכו' וכשיתרקרק יהי' בעליו הפך זה הענין (קבוצי גלינוס, בסבות החליים, כ"י פריז).
1 [השוה בערב' רקרק رقرق, רסס מים בטפות דקות וכדו'.]