1 [(בבלי סוכ' ה א), ברב הנוסחאות: החליל של בית השואבה, שמחת בית השואבה, מאור בית השואבה, וכן נוהג היום בדבור. אבל ברב כתבי היד, כפי שהראה י.נ. אפשטין, תרביץ א חוברת ג, 135 וכו' השאובה (ובנקוד השְאוּבָה או השְאֻוּבָּה), השאבה (=השְּׁאֻבָּה), ובלי ה"א: שאובה, ובת"י דבר' יו יד: ותיחדון וכו' בשָאוּבְתָא וחלילה, ועל יד קריאה זו גם: חשובה, ולפי זה דברי הבבלי (סוכ' נ:) : רב יהודה ורב עינא חד תני שאובה וחד תני חשובה, אמר מר זוטרא מן דתני שאובה (כך בכ"י מינכן) לא משתבש ומאן דתני חשובה לא משתבש ע"כ. ואפשטין (שם) רואה עקר בקריאה בית השאובה ומפרש: מקום המים השאובים, ואמנם קשה לקבל צרוף כזה מצד הלשון. וש. קרויס בתוספת הערוך ערך שאב 1 כותב: "בית השואבה" — הנכון בית השאובה, וגם זה אינו עקר, אלא צ"ל "בית שובה"; שובתא בסורית (לא מצאתיו במילונים של PSm וברוקלמן. העורך) = בית האבוקות. עמדו על זה גייגר ושי"ר ואחרים (ש. ליברמן במ"ע קרית ספר י"ב 56). ע"כ. ואינו מסתבר.  על הנוסחה שאובה במקורות מאחרים העיר ג. שלום, תרביץ ב, עמ' 250].  ואמנם מצוי בסור' הצרוף בית שבא, בית שבתא, במשמ' בית כנסת(ברוקלמן מהד' ב 71a) שבודאי לקוח הוא ממקור יהודי, והואיל ובא במקורות מא"י הכתיב שובא, שובה במק' זה במשמ' שַׁבָּת, לא מן הנמנע הוא, שזאת כונת הביטוי במקור, שמחת בית השובה, כלו' שמחת בית הכנסת.  לפי זה יש לראות גם את הקריאה חשובה ככתיב ומבטא בבלי מרושל במק' השובה.  טעות שכנגד, שאובה במק' חשובה, כלשון מחשבה, באה במאמר מקטע כ"י מן המכילתא דרשב"י שמות יב טז המובא ע"י אפשטין:  מה מלאכה אמורה במשכן מלאכה שיש עמה שאובה אף מלאכה האמרוה כן מלאעה שיש עמה שאובה.]