שָׁאוּי

° 1, ת"ז, — שומם, עזוב: ושאיה יוכת שער וכו' בית שהוא שאוי ויחיד מאין אדם יוכת שער, מזיקין מכתתין אותו (רש"י, ב"ק כא.). — ואמר הפיטן: מעון לך למטה ישוררון ישחרון שחויים שאויים שכוני תבל (רשב"ג, מעון לך, ביאליק־רבניצקי ו, 39).



1 [בעקר בינ' פָעוּ' מן שָׁאָה.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים