* 1, שְׁבוּת, – שביתת שַׁבָּת, בפרט בדיני שביתת שבת שנגזרו ע"י החכמים, Sabbatruhe; repos du sabbat; sabbath-rest: הנוטל צפרניו זו בזו וכו' ר' אליעזר מחיב וחכמים אוסרין משום שבות (שבת י ו). היה קורא בספר וכו' ונתגלגל הספר מידו וכו' אפילו בארץ עצמו גוללו אצלו שאין לך דבר משום שבות עומד בפני כתבי הקודש (ר' שמעון, ערוב' י ג). הרכבתו והבאתו מחוץ לתחום וכו' אין דוחין את השבת, ר' אליעזר אומר דוחין, אמר רבי אליעזר, והלא דין הוא, מה אם שחיטה שהיא משום מלאכה דוחה את השבת אלו שהן משום שבות לא ידחו את השבת, אמר לו ר' יהושע, יום טוב יוכיח שהתירו בו משום מלאכה ואסרו בו משום שבות וכו' השיב ר' עקיבא ואמר הזאה תוכיח שהיא מצוה והיא משום שבות ואינה דוחה את השבת וכו' (פסח' ו ב). כל שחיבין עליו משום שבות וכו' בשבת חיבין עליו ביום טוב, ואלו הן משום שבות, לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה וכו' (ביצ' ה ב). החולב והמחבץ וכו' בשבת חייב חטאת וביום טוב לוקה ארבעים דברי ר' אליעזר וחכמ' אומ' בין ביום טוב ובין בשבת אינו חייב אלא משום שבות (תוספת' שבת ט יג). אינו אומר שבתון אלא שבות שכן הוא פותח בשביתה ראשון (ר"ע, ספרא אמר פרשה יא, ויס,קא:). ומנין שיום הכיפורים אסור באכילה וכו' תלמוד לומר שבתון שבות (שם שם פרק יד, קב.; וכעין זה יומא עד.). לא כל שבות התירו במקדש (ר' יונתן, ירוש' פסח' ה ח). שוב מה כתיב בה זכור את יום השבת לקדשו, כלום אתם (מלאכי השרת) עושים מלאכה שאתם צריכים שבות (ר' נחום או ר' תנחום, שבת פט.). – ובסהמ"א, אף במ"ר שבותים, שבותין: דיני המצוה כגון מה הן הדברים הנקראים עיקר מלאכות וכו' והמלאכות הקלות שאסרו הם ז"ל לגדר והדברי' גם כן הנקראין שבותין (ס' חינוך, יתרו מצוה לב). שבאמת דיני השבותין חמורים והן כהררים התלויין  בשערה (שאילת יעבץ ב קלט, מא:).