*, שׁבח1, ש"ז, — א) תהלה, תפארת, יתרון, Preis, Ruhm, Vorzug; louange, gloire, superiorité; praise, glory, superiority:  נפלו לה עבדים ושפחות זקנים ימכרו וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות, רבן שמעון בן גמליאל אומר לא תמכור מפני שהן שבח בית אביה (כתוב' ח ה). שבח סעודה2 ביניהון, בשפסק עמהן להאכילן דבשני חולין והאכילן דבשני תרומה (ר' אבהו בשם רבי יוסי בן חנינא, ירוש' תרומ' ו ג). שאין שבחו של תלמיד חכמים להיות מניח את ביתו ברגל והולך לו (שם סכ' ב ה). מי יוכל לספר כל שבחיו וגבורותיו של הב"ה (מד"ר שמות לד). לשון שירה, על שבחן של צדיקים (שם ויקר' יד). כל זמן שהפסולת הזו בכסף אינו מראה יופיו וכו' נסתננה הפסולת ממנו מיד הוא מראה שבחו (שם במד' ז). ולא במקום השבח אלא במקום הפסולת של ארץ ישראל וכו' (שם שם טז). כשם שהפרש בין כסף לזהב כך יש שבח ממון הים מבזת מצרים (שם שה"ש, תורי זהב). מה השדים הללו כבודה ושבחה של אשה כך משה ואהרון כבודן ושבחן של ישראל (שם שם, שני שדיך). למלך שמשיא בתו חוץ למדינה, אמרו לו בני המדינה, אדונינו המלך, שבחך הוא ובדין הוא שתהא בתך אצלך במדינה (שם שם, כרם היה). אדונינו המלך הוא שבחנו הוא חיינו (שם שם, היושבת בגנים). גדול שבעיר הוא זיוה והוא הודה והוא הדרה והוא שבחה (רבי עזריה בשם רבי יהודה בר' סימון, שם רות ב, ותצא מן המקום). ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן, שבח לו, שבח לאביו, שבח למשפחתו ושבח לשבטו (תנחומא בובר ויקהל ג). — ובשמושים וצרופים שונים, כגון לְשֶׁבַח, בנגוד אל לגנאי, לשבחו של פלוני, הזכיר לשבח וכדו': אף על פי שחזר וקרא אברהם אברם אינו לגנאי אלא לשבח (תוספת' ברכ' א טז). כל מקומות שנקראו לשבח עבודה זרה מכנין אותן לגנאי, את שקורין אותה פני אלה קורין אותה פני כלב וכו' (שם ע"ז ו ד). בדברים הללו מזכירין אותן לשבח שלא יצא ביד בניהם פת נקייה מעולם, שלא יהו אומרים ממעשה לחם הפנים הן אוכלין (ירוש' שקל' ה ב). אין דורשין שיר השירים לגנאי אלא לשבח שלא נתן שיר השירים אלא לשבחן של ישראל (רבי יהודה, מד"ר שה"ש, עד שהמלך). ולרבקה בן ושמו לבן, ר' יצחק אומר לשבח, פרדכסיוס3, ור' ברכיה אומר לגנאי, מלובן ברשע (מד"ר בראש' ס, ועוד). — דברי שבח: שכן מצינו בנביאים הראשונים שהיו חותמין את דבריהן בדברי שבח ובדברי נחמות4 (ירוש' ברכ' ה א). ויאמר ה' אל משה לאמר, מהו לאמר, א"ל הקב"ה צא ואמור להם דברי שבח ונחמות4 (מד"ר שה"ש ו, יפה את רעיתי). — לשונות של שבח: בעשר' לשונות של שבח נאמר ספר תילים, באישור, בניצוח וכו' המאושר שבכולן הללויה שהשם והשבח כלולין בו (רבי סימון בשם ר' יהושע בן לוי, ירוש' סוכ' ג יב, וכעין זה בבלי פסח' קיז.). — מנה שבחם של חכמים: חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכי וכו' הוא היה מונה שבחן (אב' ב ח). — אמר שבחו של אדם, מקצת שבחו: מקצת שבחו של אדם אומרים בפניו וכולו שלא בפניו (רבי ירמיה בן אלעזר, ערוב' יח:). — וסדר שבחו של הקב"ה: נסתכל דוד במילה והתחיל סודר שבח עליה שנאמר למנצח על השמינית מזמור לדוד (ספרי דבר' לו). לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל (ברכ' לב.). — ונתן שבח: על כולן צריך שיתן הודאה ושבח לפני המקום (ת"ר, שם נד.). — להודיע שבחו של פלוני, להגיד שבחו: ויצא בן אשה הישראלית, להודיע שבחן של ישראל שלא היה ביניהם אלא זה ופרסמו ופרטו הכתוב (מכי' בא, מסכ' דפסחא ה, ה.). וידבר משה אל ה' לאמר, להודיע שבחן של צדיקים שכשהם נפטרים מניחים צורך עצמן ועוסקין בצורך צבור (ספרי במד' קלח). ככלה שנמצאת שלימה בבית חמיה ורדופה לילך ולהגיד שבחה5 בבית אביה (ר' יוחנן, כתוב' עא:). וחברון שבע שנים נבנתה, להודיעך שבחה של ארץ ישראל, שהפסולת שלה משובח הרבה יותר מן המשובח של מצרים (מד"ר במד' טז). — שבח הוא לפלוני, הוא שבחו של פלוני, ובנגוד, אין שבחו של אדם לעשות או שיעשה כך או כך: לפי שאין שבח לתלמיד חכם שיצא מבושם (תוספת' ברכ' ו ה). שאין שבחו של מלך להיות שנים עשר איש משמשין אותו אלא שנים עשר משמשין את האחד והאחד משמש את המלך (שם ב"ב ב י). ובלבד שלא תצא ילדה בשל זקנה וזקנה בשל ילדה, בשלמא זקנה בשל ילדה שבח הוא לה אלא ילדה בשל זקנה אמאי גנאי הוא לה (שבת סד:). ועיני לאה רכות וכו' רכות ממש, ולא גנאי הוא לה אלא שבח הוא לה (רב, ב"ב קכג.). אמר הקב"ה, אין שבחן של בני שאהיה מדבר עמהם בפרהסיא (ר' עזריה משום רבי יהודה ב"ר סימון, מד"ר במד' יב). לעתיד לבוא הקב"ה מעלה מגן עדן אילנות משובחים, ומה הוא שבחן שהן מרפין את הלשון (שם דבר' א). הקב"ה ברא את האדם ונתן ביבו על פתחו ואי זה זה בית חטמו והוא נואו והוא שבחו (שם קהל' סדרא א, ופניתי אני). — נתן טעם לשבח, בנגוד אל נתן טעם לפגם: אחד נותן טעם לשבח ואחד נותן טעם לפגם הרי זה אסור (ר' מאיר, תוספת' תרומ' ח ח). — עשה לפלוני את כל השבח הזה, ראה כל השבח הזה וכדו': והיו מתפללין בתוך בתיהם והקב"ה מעלה עליהם כאילו מתפללין בבית המקדש, אבותיי שעשו לך את כל השבח הזה על אחת כמה וכמה (ירוש' ברכ' ד ד). ראה חכמה שיש בה (בנמלה) וכל השבח הזה שיש בה (מד"ר דבר' ה). מה עשה אותו האריס, מלא כלכלו' של תאנים מפירותיו של פרדס ונתנן על פתח הפרדס, כשהיה המלך עובר ורואה כל השבח הזה אמר כל השבח הזה בפתח הפרדס, בפרדס כולו על אחת כמה וכמה (שם שה"ש ז, הדודאים). שונמית זו קיר אחד עשתה לאלישע והחייה את בנה, אבותי שעשו לך כל השבח הזה עאכ"ו (ר' שמואל בר נחמן, שם קהל' א, כי ברוב חלומות). אמר לו (הורקנוס לאליעזר בנו) בני, לא על כך באתי אלא לנדותך מנכסי, עתה שבאתי לראותך וראיתי כל השבח הזה הרי אחיך מנודים מהם והם נתונים לך במתנה (פדר"א ב). — ובהכפלה שבח שבחים: אין תימר שהיה (יואב) בוזז ובונה להן דימוסיות ומרחצאות שבח, ואין תימר שהיה בוזז ומאכיל חכמים ותלמידיהם שבח שבחים (ר' תנחומא, ירוש' מכות ב ז). — ב) שבח, שבח קרקעות, שבח נכסים וכדו' במשמ' השבחה והטבה שהשביחו והוטבו ועלו בשוים, Wertzuwachs, plusvalue; increment-value: דגים שנתבשלו עם הקפלוטות של מעשר שני והשביחו השבח לפי חשבון (מע"ש ב א). אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות ולמזון האשה והבנות מנכסים משועבדים מפני תקון העולם (גיט' ה ג). אם השבח יתר על היציאה נותן לו את היציאה ואם היציאה יתר על השבח נותן לו את השבח (ב"ק ט ד). לקח ממנו שדה והשביחה והרי היא יוצאה מלפניו גובה מנכסים משועבדים ושבח קרקעות אין גובה אלא מנכסים בני חורין, במה דברים אמורים בזמן שקדם מקחו של זה לשבחו של זה (תוספת' ב"ב ו כא). אין הבכור נוטל פי שנים בשבח שהשביחו נכסים לאחר מיתת אביהן (שם בכורות ו טו). המוציא את תבנו וקשו לרה"ר לזבלים והוזק בהן אחר חייב בנזקו וכל הקודם בהן זכה וכו' אמר רב בין בגופן בין בשבחן (ב"ק ל.-ל:). אמר ליה רבינא לרב אשי, מי אמר שמואל בעל חוב ללוקח יהיב ליה שבח והאמר שמואל בעל חוב גובה את השבח, אמר ליה לא קשיא, כאן בשבח המגיע לכתפים וכאן בשבח שאין מגיע לכתפים (שם צה:). כשהן גובין (לחומת העיר) לפי נפשות גובין או דילמא לפי שבח ממון גובין (רבי אלעזר, ב"ב ז:). — ובתפלה: ואם אפיק שבח כמימי הים וכו' לא אשיג אחת מני אלף מגמול הטוב וכו' אשר עשית עמדי (רסע"ג, הבקשה השניה, סדור רסע"ג, סט). ושבחך אלהינו מפינו לא ימוש לעולם (נקדש את שמך בעולם, קדושה). — ובסהמ"א: אפילו ענין השיר ההוא שבח הגבורה או הנדיבות וכו' או בשבחי היין ירחיקו זה בכל צד מן הרחקה (פי' המשנ' לרמב"ם, אב' א יז). כל מי שעצר בתאותו ואסר את קיבתו רבו שבחיו והביא לידי בריאות כל נתחיו (ר"י זבארה, שעשועים ח, דודזון, 84). למלך שעשה חופה לבנו ותלה בה כל מיני שבח (ר' יהושע בן קרחה, מדה"ג בראש' ו ז, מרגליות, קמג). ונותנין שיר שבח גדולה ותפארת ונצח והוד למי שהמלחמה שלו (שם שמות יד ח, הופמן, 138). לויתן זה יצרת לשחק בו, והלא לויתן בכלל מעשים שבים היה, אלא מגיד שיש שבח בלויתן כנגד כל מעשים שבים (שם שם נ יא, שם, 226). — ואמר הפיטן: שבח וצדק תתן לצור בהחכימו (ינאי, קרוב' ויקרא', זולאי, קל). — ואמר המשורר: לא אגועה ופיך תפתח בגנאי או שבח (ראב"ע, שמש, כהנא א, 49). כלתה נפשי לרע, נעמו למאד שבחיו (הוא, בעלי ריבי, שם, 55). והוא מיטב דמי כבד ושבחו, ובו יתפרנסו הלב ומוחו (ר"י זבארה, בתי הנפש, בספר שעשועים, דודזון, 166). — °ובברכה, שבח לאל, כמו תהלה לאל, ברוך השם: גם זה ידוע ענינו כלנו שבח לאל (אבן כספי, שרשות כסף, 30).