שְׁבוּתָה
*, ש"נ, — כנוי למלה שבועה1: שבותה שקוקה נדר במותא הרי אלו כנוין לשבועה (נדר' א ב). — ובסהמ"א: כגון היו אנשי אותו מקום עלגים והיו קוראים לשבועה שבותה או שקוקה (רמב"ם, שבועות ב ה).
1 [בעקר כנראה מן הארמ' שבועתא, במבטא מרֻשל, ועי' בדברי הרמב"ם המובאים כאן.]