* 1, שִׁיבוּשׁ, ש"ז, — קלקול, תכונת הדבר המשובש והמקֻלקל: התקינו שלא יהו מקבלין עדות החדש אלא כדי שיהא שהות ביום להקריב תמידין ומוספין ונסכיהם ולומר שירה שלא בשיבוש, אי אמרת בשלמא אמור שירה דחול היינו דאיכא שיבוש אלא אי אמרת לא אמור כלל מאי שיבוש איכא, כיון דלא אמור כלל אין לך שיבוש גדול מזה (ר"ה ל:). — ובסהמ"א: ויתרבה החרום ושבוש הדרכים (ראב"ע, חזיונות על שנת ד"א תתקי"ד, כהנא ב, 118). ונפטר אבי וכו' ולא זכיתי להתעסק בו כי הייתי במיני תחלואים יוצאים ובאים ושגושים ושבושים במדינה ובדרכים (ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, יעקב מַן, 39). כי אפילו אותם החוגגים שהיו מתכנסים בכל שנה נמנעו מסכסוך החילות ושיבוש הדרכים (שם שם, 187). עדיין לא נזדמן לי יציאה מן המדינה מכמה שבושים וחליים (שם שם, 323). — °ושִבוש בספר: חלבו דמאי, אע"פ שהוא בכל הספרים אמת הדבר שהוא שיבוש ולא יש חכם אשר יושיבנו על כנו (רש"י, חול' עד:). ושיבוש הוא מפני כמה תשובות (הוא, נדה לה.). ושיבוש הוא מפני כמה דברים (הוא, שם מג.). והנה הסופר הראשון טעה ויוסיף השני על חטאת הראשון פשע עד שלא יוכל אדם להנצל משיבושי הספר (ראב"ע, שפת יתר, 41). ולפי שראיתי שיבוש גדול בכל הספרים שראיתי בדברים אלו (רמב"ם, ס"ת ח ד). א"א שיבוש סופר יש כאן ולא הבנתי אותו (ראב"ד לרמב"ם שלוחין ו ה). — °ובפרט במשמ' טעות, Fehrer, Irrtum; faut, erreur; mistake, error: וראיתי רוב חכמי דורנו בארץ צרפת אינן בקיאין במדידת הארצות וכו' ומחלקין את הקרקעות בין היורשין והשותפין לפי אמידה וגוזמא וכו' וכל אחד מהם חטאו בטעותן כפי שבוש אומדנותן (ראב"ח הנשיא, חבור המשיחה והתשבורת, הקד', 3). והקצור הנופל בשבושי החושים (ר"י עראמה, יד אבשלום למשלי ל, ד"ה שלשה המה). — °ובמשמ' דעה מֻטעית, בלבול: נסתלקו בה מעליהם השבושים וסרו עמה הספקות ונצללו להם הראיות והזדכו להם המופתים (אמונות ודעות, הקד', א). וראיתי בני אדם כאלו טבעו בימי הספקות וכבר כסו אותם מימי השבושים ואין צולל שיעלה אותם ממעמקיהם וכו' (שם, ג). כל זה יהיה עם הסתלקות הספקות והסרת השבושין וכו' ואולי יאמר אומר מה ענין החכמה שהבורא יתברך שם אלה השבושין והספקות בין הברואים ונקדים הנה התשובה על זה ונאמר היותם ברואים הוא עצמו חייב להם הספק והשבוש (שם, ד). וכן כל אשר יעיין האדם ויסתכל יחסרו הספיקות, עד אשר יזדקק בסוף הענינים האחד, הוא המבוקש, וישאר לבדו בלי ספק עמו ולא שבוש בו (שם, ה). וכאשר יגלה לך השכל אופני הצדק וכו' יסור הספק הזה וינוח לבנו משבושו (ר"י א"ת, חו"v, יחוד המעשה ה). כי ראיתי שהבלבול והשבוש בזאת השאלה ובדומות לה אמנם יקרה לבעלי העיון ממנו בזמן הזה (אמו"ר לראב"ד, 2). בזכר שתופים והעברות נפלו בלשון העברי בשמות הנכבדים, חייבו שבושים ומבוכות (שם ב ו א, 81). ואני אשמיעך אחר זה הספקות והשבושים אשר הביאום לדבר סרה בענין ההוא (ר"ש א"ת, מו"נ ג טז). ועל כן היו הקטנים ידיעתם משובשת וזה כי רוב התנועה והשבוש נמצאים בהם (רש"ט פלקירא, ראשית חכמה א, 11). ובל' יון הוא (ספסטה) שם המלאכה אשר יוכל האדם בו להטעות חבירו ולהראות כי זייוף ושבוש בדבריו (שם ב ה, 38). ואם השלימיות היציריים אינם נפרדים מהמחשביים וכו' יתחייב מזה שבוש (שם ג א, 67). וממה שראיתי משיבושי קצת אמונות מן המקטרים לצבא השמים יראה לי שיהיה זה רמז אצלם וכו' (ר"מ המאירי ליומא א, יט:). — ואמר הפיטן: ראש אל תקיף וזקנך אל תשחת ככומרי אדום ושיבושיו (רי"צ ג'יקטילה, אזהרות, זולאי, ספר היובל לאפשטין, 167). — ואמר המשורר: ומחוסרי מוח נבוכי מחשב ממעיני שכל מבוכות משו, שבוש בנפשותם וכסבורים אשר מלעבוד את יוצרי חופשו (יהגו מזמותי, ספר דברי חכמים, עט).