קל לא נמצא במקרא.

— פִע׳, שַׁבֵּחַ, כנ' שׁבְּחִי, שַׁבְּחוּהוּ, תְּשַׁבְּחֵם, יְשַׁבַּח, יְשַׁבְּחֶנָּה, יְשַׁבְּחוּנְךָ, – א) שִׁבַּח האל את גלי הים, הרגיע אותם, beruhingen; calmer; to calm: אתה מושל בגאות הים בשוא גליו אתה תְּשַׁבְּחֵם (תהל׳ פט י).1 — ב) שבח האדם את האלהים, הלל אותו והודה על גדולתו2, loben, preisen; louer, glorifier; to praise, glorify: כי טוב חסדך מחיים שפתי יְשַׁבְּחוּנְךָ (תהל׳ סג ד). הללו את יי׳ כל גוים שַׁבְּחוּהוּ כל הָאֻמִּים (שם קיז א). דור לדור יְשַׁבַּח מעשיך וגבורותיך יגידו (שם קמה ד). שַׁבְּחִי ירושלם את יי׳ הללי אלהיך ציון (שם קמז יב). — ושִׁבַּח מדה מן המדות: וְשִׁבַּחְתִּי אני את השמחה אשר אין טוב לאדם תחת השמש כי אם לאכל ולשתות ולשמוח (קהל׳ ח יה). — ובמשמ׳ שבח אותו כמְאֻשָׁר, אִשֵׁר אותו: וְשַׁבֵּחַ3 אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה (שם ד ב). – ובתו״מ: לפיכך אנחנו חייבים להודות להלל לשבח לפאר לרומם להדר לברך לעלה ולקלס ולמי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלו (פסח׳ י ה). אגריפס המלך עמד וקבל וקרא עומד ושבחוהו חכמים (סוט׳ ז ח). והודו ושבחו שלא ראו אויבים (מכי׳ בא, מסכ׳ דפסחא יב). שכל מי ששומע הנסים האלו שעשה הקב״ה לישראל במצרים צריך לשבח (שם שם). שאף אהרן שומע מפי משה כשומע מפי הקדש וכו׳ וכן הכתוב משבחו בקבלה בריתי היתה אתו (ספרא ויס, אחרי, פרק ח, פג:). עמנו היה בשיירה וירד הגייס עלינו ונתלה ביחור של זית ופשחו ורדף הגייס וחזר, נומתי לו בני משבחך אני בארי4 (ירוש׳ יבמ׳ טז ה) במקור נדפס 'טז ג'. משבח אני את העצלנין שאין יוצאין מבתיהן ברגל (רבי אליעזר, סוכ׳ כז:). אמרו להם ב״ה לב״ש לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו, הוי אומר ישבחנו בעיניו (כתוב׳ יז.). אמרו עליו על אגריפס המלך שעבר מלפני הכלה ושיבחוהו חכמים (שם שם). אמר לה שושבינה אלואי את שומעת שהיה בעלך משבחך (מד״ר במד׳ ב). כיון שראה הקב״ה שהקריב (נתנאל בן צוער) על סדרי התורה התחיל משבח את קרבנו (שם שם יג). בוא וראה ז׳ גאולות שגאלתי אתכם והייתם חייבין לשבחני שבע פעמים (שם שם כ). נאמר שירים ונשבח למי שעשאנו שירים בעולם (שם שה״ש, שיר השירים). כשחזרו ממלחמת מדין התחיל משה לשבחן אפילו ריקנין שבכם רצופים מצות ומעשים טובים כרמון (שם שם, כפלח הרמון). — ובתפלה: עלינו לשבח לאדון הכל לתת גדלה ליוצר בראשית (עלינו, תפילת שחרית). — ואמר הפיטן: ברית שלמו שעתה, שבח שמו שיבחתה (ינאי, ברית, קרוב׳ בראש׳, זולאי, כג). — ואמר המשורר: נוגן אשר פיהו הדר יפיו בשיר עלי נבל ישבח ובעת גבר יין במימי ים גליו ברן קולו ישבח (רמב״ע, הענק ב, ברודי, שלב).

— הִתפ׳, הִשְׁתַּבֵּחַ, — השתבח אדם בתהלת האל, לקח שבח לעצמו מתהלה זו, sich rühmen; se vanter; to boast: הושיענו יי׳ אלהינו וקבצנו מן הגוים להדות לשם קדשך לְהִשְׁתַּבֵּחַ בתהלתך (תהל׳ קו מז; וכעין זה דהי״א יו לה). — ובתו״מ, נשתבח, גם במשמ׳ שהללו ושבחו אותו5: בן יהוצדק היה משתבח בקפיצותיו (ירוש׳ סוכ׳ ה ד). לפי שאותו רשע משתבח ואומר שהוא אלוה (שם שמות ט). וכן אתה מוצא באהרן שלא נשתבח לפני המקום אלא בשלום (שם במד׳ יא). ושלף (טיטוס) חרבו וקיצץ את ספר התורה, נעשה נס והתחיל דם מבצבץ ממנו, התחיל משתבח לומר6 שעצמו הרג (שם שם יח). שהיה הקב״ה מתנאה ומשתבח במעשיו (תנחו׳ שמיני ג). והתחיל הולך ומשתבח בביתו לאשתו ולבניו (שם קדוש׳ ח). — ובתפלה: ישתבח שמך לעד מלכנו (ישתבח, תפלת שחרית). —  ובסהמ״א: שהקב״ה משתבח בך ואומר יש כאברהם אוהבי שבזקנותו עמד וחתך את בשרו (מדה״ג בראש׳ כב א, מרגליות, שמז). —  *ובמשמ׳ השביח, נעשה משֻבח יותר7: הפשתני הזה בשעה שהוא יודע שהפשתן שלו יפה כל שהוא כותשה היא משתבחת (ר' יוסי, מד״ר בראש׳ לד). אין סכין מתחדדה אלא בירך של חבירתה כך אין תלמיד חכם משתבח אלא בחבירו (ר׳ חמא בר חנינא שם שם סט). מה יין כל זמן שהוא מתישן בקנקן משתבח כך דברי תורה כל זמן שהם מתישנין בגופו של אדם הן משתבחין בגדולה (שם שה״ש, כי טובים). מה השמן הזה אין משתבח אלא ע״י כתישה כך ישראל וכו׳ (שם שם, לריח שמניך). —  ובסהמ״א: והמופת יעמד על מציאות מעשי הנהגתו והשגחתו בכל חלק מחלקיו וכו׳ ישתבח מי שנצחנו שלמותו (ר״ש א״ת, מו״נ א עב). כתב אברהם את כל אשר לו במתנה ליצחק ונתן הכתב ביד העבד לילך ולהשתבח בו בבית אביו ובמשפחתו (ר׳ שמעיה, מדה״ג בראש׳ כד לו, מרגליות, תד). אל תשתבח בעצמך ששרפת את התורה שמאש ניתנה ולאש חזרה (שם כז ג, שם, תסא). יזכנו הצור להשתביח עם איומתו (שם שמות יג, הופמן, 128).

—  הִפע׳, מַשְׁבִּיחַ, — השביח האל את שאון הגלים, הרגיע אותם, כמו פִע׳: מַשְׁבִּיחַ שאון ימים שאון גליהם והמון לאמים (תהל׳ סה ח). — ובתו״מ, השביח האריס את השדה, התבלין את המאכל, הטיבו אותו, עשו שיהיה טוב ומשֻבח יותר8, verbessern; ameliorer; to improve: אין מבשלים יין של תרומה מפני שהוא ממעיטו, ר׳ יהודה מתיר מפני שהוא משביחו (תרומ׳ יא א). מעשר שני וכו׳ נפל לתוכו דבש ותבלין והשביחו השבח לפי חשבון (מע״ש ב א). הניח בנים גדולים וקטנים השביחו גדולים את הנכסים השביחו לאמצע (ב״ב ט ג). כל דבר שהשביח הגזלן יד הגזלן על העליונה (ר׳ שמעון בן אלעזר תוספת׳ ב״ק י ב, ומעין זה ב״ק צד.). מין (פֵּרות) אחד המשביח את חבירו מותר (לערב) (ר׳ יהודה, תוספת' ב״מ ג כו). אין לי אלא אכילה ושתייה, מנין אף משביחי אכילה ושתייה כגון הקושט והחימום וראשי בשמים (ספרי דבר׳ קז). האומר לחבירו שפחה וולדנית אני מוכר לך, בניה משביחין אותה (ירוש׳ ב״ק ה ו). אין שמין בית כור מפני שהוא פוגם ולא בית קב מפני שמשביח (שם שם ו ב). נכרי שהיה מוכר פירות בשוק ואמר פירות הללו של ערלה הן וכו׳ לא אמר כלום, לא נתכוון אלא להשביח מקחו (יבמ׳ קכב.). יתומים אומרים אנו השבחנו ובעל חוב אומר אביכם השביח על מי להביא ראיה וכו׳ (ב״מ ק.). שהיה גוזל שדה מיתומים ומשביחה ומחזירה להם (ב״ב טז.). הרי שמכר שדה לחבירו והשביחה ובא בעל חוב וטרפה (שם קנז:). —  *והשביח את פלוני, נתן לו יתרון על אחר: אם אומר כן נמצאת משביח את הניזק (ירוש׳ גיט׳ ה א). —  ובמשמ׳ פ״ע, נעשה משֻׁבח וטוב יותר, besser werden; improve, devenir meilleur; to go better: הזכות תולה במים המאררים, אינה יולדת ואינה משבחת אלא מתנונה והולכת (רבי, סוט׳ ג ה). אם כן משהאשה יולדת משבחת (רשב״ג, ב״ק ה ד). עבדים נמכרים בכסותן לשבח שאם תלקח לו כסות בשלשים דינר משביח הוא מנה, וכן פרה אם ממתינים אותה לאטלס משבחת היא, וכן מרגלית אם מעלין אותה לכרך משבחת היא (ערכ׳ ו ה). השביח הניזק וכו׳ עד שלא עמד בדין והשביח אין לו אלא כשעת ניזק (תוספת׳ ב״ק ג ה). שמה (את הבהמה) במנה והשביחה והרי היא יפה מאתים זוז (שם ב״מ ה יב). אין הבכור נוטל פי שנים בשבח שהשביחו נכסים לאחר מיתת אביהן (שם בכורות ו טו). מה הגפן כשבעלים מבקשין שתשביח מה הם עושין עוקרין אותה ממקומה ושותלין אותה במקום אחר והיא משבחת (ר' תנחומא בר אבא, מד״ר שמות מד). כל הנטיעות את מכסה את השרשיהן והן משביחות, האגוז הזה את מכסה שרשיו ואינו משביח (פסיק׳ ר״כ, שובה, בובר, קנט.). —  ובסהמ״א: לאדם שהיה לו חלוק והוציאו לשוק למכרו ולא היה ניכר אם נאה הוא וכו׳ הוציא חלוק אחר שהוא פחות ממנו ונתנו בצדו והשביח אותו החלוק הראשון (מדה״ג שמות א, הופמן, 2). שמוע שמעתי כי היה מוכיח חכם באיי הים, ישביח גלי המליצות ודכים (ר״י חריזי, תחכ׳ ב, 28). —  ואמר הפיטן: בכן שאון מצרים מנו השבחתה (ינאי?, אמרתך, זולאי, שנז). —  ואמר המשורר: וסיר ירתיח וקול יצריח ואין משביח להמון קשים (ר״י הלוי, יעץ ומקים, זמורה א, 28). אזעק חמס אל הימים ולחק גלגל כי השביחם9, מדוע דרכם צלחה או מה ראה כי הרויחם (עמנואל מחב׳ יח, הברמן, 500).

—  קל, *שָׁבַח, פ״ע, — שָבחו נכסים, השביחו, נעשו טובים יותר: בכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהן אבל לא בשבח שהשביחו יתומים לאחר מיתת אביהן (ב״ב קכד.). שבח ששבחו נכסים מאליהם מהו (רבא, שם קלה:)10.

— פֻע׳, *שֻׁבַּח, רק בינ׳ מְשֻׁבַּח, — ראוי לשבח, שמשבחים אותו, טוב ביותר, rühmenswert, vorzüglich; louable, excellent; praiseworthy, excellent: בשלשה פרקים משערים את הכלכלה וכו׳ המונה משובח והמודד משובח ממנו והשוקל משובח משלשתן (תרומ׳ ד ו). החובט משובח (שם ט ג). כל המרבה בבדיקות הרי זה משובח (סנה׳ ה ב). כל היד המרבה לבדוק, בנשים משובחת (נדה ב א). מפקחין על ספק נפשות בשבת והזריז הרי זה משובח (תוספת׳ שבת ט יב). אשירה ליי׳ שהוא נאה, שהוא הדור, שהוא משובח ואין כערכו (מכי׳ בשלח פרשת השירה א, מא״ש, לה.). משובח בגופו משובח במראיו, משובח בגופו קודם (ירוש׳ יומא ו א). שכל המרבה בעסק על אביו ועל אמו הרי זה משובח (שם מו״ק ג ח). מעשה ששילח המלכות שני איסטרטיוטות ללמוד תורה מרבן גמליאל וכו׳ ובסוף אמרו לו כל תורתכם נאה ומשובחת חוץ משני דברים הללו וכו׳ (שם ב״ק ד ג). כרוז וכו׳ קולו נשמע בשלש פרסאות וכו׳ ואעפ״כ כ״ג משובח ממנו דאמר מר וכבר אמר אנא השם ונשמע קולו ביריחו (יומא כ:). מכבין ומפסיקין בפני הדליקה בשבת הזריז הרי זה משובח (שם פד:). היא השקתו יין משובח בכוסות משובחים (סוט׳ ט.). ואף משה יצא מהול שנאמר ותאר אותו כי טוב הוא, וכי מה ראתה אמו בו שנאה ומשובח מכל אדם, אלא שיצא מהול (אדר״נ ב). אל תכנס במבוי זה שזונה יש שם נאה ומשובחת (שם שם). וחברון שבע שנים נבנתה, להודיעך שבחה של ארץ ישראל, שהפסולת שלה משובח הרבה יותר מן המשובח של מצרים (מד״ר במד׳ טז). לעתיד לבא הקב״ה מעלה מגן עדן אילנות משובחים (שם דבר׳ א). שיר השירים, המשובח שבשירים (שם שה״ש, שיר השירים). משל את הצדיקים במשובח שבמינים ובמשובח שבאותו המין (שם שם, אני חבצלת). בשעה שבקשו עשרה צדיקים לומר ספר תהלים אמר להם הקב״ה כלכם נעימים וחסידים ומשובחין לומר הימנון לפני (שם קהל׳ סדרא ב, החכמה תעוז). וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משבח (הגדה של פסח). —  ובתפלה: המלך המרומם לבדו מאז המשבח והמפואר והמתנשא מימות עולם (המאיר, ברכות השחר). — ובסהמ״א: ולבחירה סבות משתלשלות אל הסבה הראשונה וכו׳ והנפש וכו׳ תעשה מה שהיא רוצה מהם וצריך שתשובח או שתגונה על הבחירה ההיא (ר״י א״ת, כוזרי ה כ). אתמה במי שישובח במה שאין בו איך ישמח (בן המלך והנזיר ח). כי לא ישובח מי שיעשה כלים שוים ככר כסף לעשות מחט ברזל אחד כמו שישובח מי שיעשה כלים שוים עשרה אלפים ככר כסף לעשות מחטים מבלתי תכלית (ר״י אלבו, עקרים, הקד׳). ולהיות זאת האהבה המשובחת שבמיני האהבות ולא תמצא אלא לבעלי שכל ובינה ישובח האדם או יגונה עליה (רפאל מנורצי, מרפא לנפש, כא:). —  ואמר הפיטן: כי שובח בנשים ידי מרובה ליבדוק (ינאי, כי תאוחר, קרוב׳ ויקר׳, זולאי, קנז).

— נִפע׳, °נִשְׁבַּח, — כמו קל והִפע׳: והא אמרת נתרבה כו׳ דהיכא דנשבח אין מחשבין לו אלא שעת מקנתו (רש״י, קדוש׳ כ:).

—  הָפע׳, °הֻשְׁבַּח, —  כמו קל והִפע׳: ומיהו היציאה שהוציא הלוקח ישלם לו הנגזל שהרי מתוך כך הושבחה יותר (הוא, ב״מ יד:).