א. שָׁבַשׁ
קל לא נמצא במקורות.
— פִע', °שִׁבֵּשׁ, — צד עופות במלכדת או בזמורה: מנהג מפריחי יונים שמעמידין שובכין ופגמין ומציבין בהם יונים שבאשי1 שמשבשין בהן יונים של בני אדם אחרים כדי שיעמדו עם יוניהם ויצודו אותם (ערוך ערך ארא).
— הִתפ', *נִשְׁתַּבֵּשׁ, — נתפתה: זה שהמלכתיו ועשיתיו מלך על כל העולם כולו היאך נשתבש ואכל פירות האילן (אדר"נ א).
1 [בארמ' שבתו"מ שַׁבָּשׁ, שַׁבָּאשׁ, ציד צפרים בשבשתא.]