1 [שרש קדום זה בא בארמ' (ומכאן אחר כך בעבר') בשם עצם במשמעות שָׂרִיג וזמורה (כלשון התרגומים הארמיים תלתא שבשין, חוורו שבשהא במק' שלשה שריגים, הלבינו שריגיה, וכן שבשתא – שריג, זמורה בארמ'), וכן בפעל במשמ' השתרג והסתבך כשריגי הצמחים (כלשון התרגומים: ווייתניא פחדוי משבשין, אשבשו כשבשין דגופנא, במק' גידי פחדיו ישורגו, ישתרגו), ובמשמ' מֻשאלת בא כך גם במקרא: אדין מלכא בלשאצר שגיא מתבהל וכו' ורברבנוהי משתבשין, ז"א כאילו נצודים במלכֹדת שריגים וזמורות, ועל כן בא שַׁבַּשׁ בארמ' גם במשמ' פִּתָּה ולכד (כאלו במלכדת), כגון שבשתני ה' ואשתבשית כתרג' של פתיתני ה' ואפת וכדו'. ועי' בהערה שאחר זו.] בערך הבא.