שַׁבְשֶׁבֶת
* 1, ש"נ, — זמורה, שצַיַּד צפרים משתמש בה2, Leimrute; gluaux; lime-twig: דבק כדי ליתן בראש השבשבת3 (שבת ח ד).
1 [בירוש' סוטה ט, קרוב לסוף כתוב: ר' ירמיה שיבשב ולבש עטרה וכו', אבל במקומו במדר' איכ', נפלה עטרת ראשנו: ר' ירמיה דשבשא (נ"א דשבשבת). או כשם מקום, או ככינוי מלאכתו, ר' ירמיה ציד עופות (שַׁבָּשָׁא בארמ'), ואין כאן פעל.]
2 [עי' א. שבש, הערות. וכן בארמ' שבתו"מ שבשבה, כמו שבשתא: ואיתעבידת כמו שבשבה דהדס (מד"ר בראש' נט).]
3 [בערוך, ערך שפשף הובאה גם הגרסה: שפשפת, ובבבלי שבת פ.: שפשף, ועי' שפשף.]