1, שֹׁאָה, ש"נ, סמי' שֹׁאַת2, — שמה ושאיה, חרבן ריק ותהו, Verwüstung, Zerstörung; dévastation, destruction; devastation, destruction: ומה תעשו ליום פקדה וּלְשׁוֹאָה ממרחק תבוא (ישע' י ג). ובא עליך רעה לא תדעי שחרה ותפל עליך הוה לא תוכלי כפרה ותבא עליך פתאם שֹׁאָה לא תדעי (שם מז יא). ועלית כַּשּׁוֹאָה תבוא כענן לכסות הארץ תהיה (יחזק' לח ט). יום עברה היום ההוא יום צרה ומצוקה יום שֹׁאָה ומשואה יום חשך ואפלה יום ענן וערפל (צפנ' א יה). תבואנו שׁוֹאָה לא ידע ורשתו אשר טמן תלכדו בְּשׁוֹאָה3 יפל בה (תהל' לה ח). בבא כְשׁוֹאָה4 פחדכם ואידכם כסופה יאתה בבא עליכם צרה וצוקה (משלי א כז). אל תירא מפחד פתאם וּמִשֹּׁאַת רשעים כי תבא (שם ג כה). כפרץ רחב יאתיו תחת שֹׁאָה התגלגלו (איוב ל יד). להשביע שֹׁאָה ומשאה ולהצמיח מצא דשא (שם לח כז). — ובסהמ"א: כי יבחרני מיתר שכני לצפני בסכה מרכסי מהומות מקריות, מרגשי שואות רצוניות (ר"י הפניני, בחינת עולם יב). שהחכם החוטא תבואהו שואת העונש מצד תאותו לא מצד חכמתו (דוד ברי"ט בן בילא, יסודות המשכיל, דברי חכמים, נח). — ואמר הפיטן: אהה לחטאים האלה בנפשותם, טח מראות עיניהם מהשכיל לבותם, כי תבל שואות וגיליה תלאות (רמב"ע, החרשים שמעו, מחזור ספרדים ליו"כ). — ואמר המשורר: ירקב בקנאות, ויועד בשנאות לשואות ומשואות, ומספד תמרורים (דונש, לדורש החכמות, אלוני, פח). ויש שואה בתוך טובה תבואה, ויש טובה מגוללה בשואה (ר"ש הנגיד, התרגז, בן משלי, אברמסון, 110). ימלא ימיך ושם נס לשמך ויעביר קמיך בשואות ועברות (רשב"ג, ואומר אל תחשה, ביאליק-רבניצקי א, 141). הרמות ימיני על חילי מצוקים גברו עלי ושואות (רמב"ע, אגרת אמת על הזמן, אוצר טוב, ברלינר, 1881). ותנשי כצביה שואתך ועתות שלוי תארבי לביא (ר"י הלוי, נפשי אם, זמורה ט, 570).