1, ממנו °הֲשָׁטָה2, מָשׁוֹט, מִשּׁוֹט, א. שׁוּט, °שׁוֹטְטוּת, °שׁוֹטֶטֶת, שָׁט, °שְׁטִיטָה, שַׁיִט, *שַׁיָּט, *שִׁיטָה, °שַׁיֶּטֶת, ועי' שָׂטָן.
1 [גם בארמ' כבעבר' בא שרש זה בפעל ובשם במשמ' הלך ועבר במקום בהליכה ברגל או בשחיה וברכיבה במים, וכן בא באשור' שָטֻ (מן שוט) במשמ' גרר וסחב, כדרך הפעל בלשון זו לבוא במשמ' פ"י במק' זו של פ"ע בעבר' (עי' על סבת התופעה הזאת בספרו של העורך, הלשון והספר א, עמ' 251 וכו'), ומכאן יש לגזר גם שָׂטָן, שעקרו שָׁטָן, פקיד משוטט בארץ.
לעמת זאת אין לחבר עם שרש זה את הפעל הושיט בעבר', אושיט בארמ', שמקורו במבטא צלילי אַוְשִׁט בארמ' במק' אפשט מן פשט (עי' ערך זה), ואין הושיט את ידו אלא הפשיט אותה. ואין כל שיכות לשרש זה גם לש"ע שׁוֹט, שיש לראותו כמבטא מטֻשטש (ללא סגירה מלאה של השפתים) במקום שַׁבְט. על שוט-שטף עי' בערך שוט-שוטף.]
2 [פעֻלת המֵשִׁיט על פני המים, נהוג בספרות ובדבור.]