* 1, פ"י, ― העריך מחירו ושויו של דבר: יתומה שהשיאתה אמה או אחיה מדעתה וכו' שמין את הנכסים ונותנין לה (כתוב' ו ו). פירות התלושין מן הקרקע ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות, והמחוברין בקרקע א"ר מאיר שמין אותן כמה היא יפה בפירות וכמה היא יפה בלא פירות והמותר ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות (שם ח ג, ז, שם ז). אם אמרו יתומים אנחנו מעלין על נכסי אבינו יתר דינר כדי שיטלו כתובת אמן אין שומעין להן אלא שמין את הנכסים בבית דין (שם י ב). הניזקין שמין להן בעידית ובעל חוב בבינונית וכתובת אשה בזבורית (גיט' ה א). כיצד משלם דמי ולדות, שמין את האשה כמה היא יפה עד שלא ילדה וכמה היא יפה משילדה, אמר רשב"ג אם כן משהאשה יולדת משבחת, אלא שמין את הולדות כמה הן יפין ונותן לבעל (ב"ק ה ד). כיצד משלמת מה שהזיקה שמין בתי סאה באותה שדה כמה היתה יפה וכמה היא יפה (שם ו ב). בנזק כיצד, סמא את עינו וכו' רואין אותו כאלו הוא עבד נמכר בשוק ושמין כמה היה יפה וכמה הוא יפה (שם ח א). אין מושיבין תרנגולין למחצה ואין שמין עגלין וסיחין למחצה (ב"מ ה ד). שמין פרה וחמור וכל דבר שהוא עושה ואוכל למחצה (שם שם ה). שמין עגל עם אמו וסיח עם אמו (רשב"ג, שם שם). המקבל שדה מחברו והובירה שמין אותה כמה ראויה לעשות ונותן לו (שם ט ג). משקל ידי עלי וכו' שמין את היד כמה היא ראויה לשקול (ערכ' ה א). דמי ידי עלי שמין אותו כמה הוא שוה ביד וכמה הוא שוה בלא יד (שם שם ב). אין שמין בכורות תמימים לישראל (תוספת' ב"מ ה ג). אין שמין לא את העיזים ולא את הרחילים (שם שם ד). השוכר את הפועל ומת לו מת או שאחזתו חמה הרי אילו שמין לו (שם שם ז ג). השוכר שדה מחבירו והיה בה תבואה לקצור וכו' הרי אילו שמין לו, תבואה קצורה וכו' אין שמין לו וכו' כיזה צד שמין לו, אם היה שכיר נותנין לו לפי שכירותו וקבלן נותן לו לפי קבלנותו (שם שם ט א). המקבל שדה מחבירו משזכה בה הבירה שמין אותה כמה היא ראויה ליעשות ונותן לו ואין שמין אותה כנגד שדות שבצידה (שם שם יב). ובעלי החוב בבינונית מפני הרמאין וכו' מעתה לא ישומו לו אלא בזיבורית א"ר יודה וכיני אלא שלא לנעול דלת בפני בני אדם (ירוש' גיט' ה א). אין שמין בית כור מפני שהוא פוגם (שם ב"ק ו ב). אלמנה ששמה לעצמה לא עשתה ולא כלום (ר"נ, כתוב' צח.). אין שמין לפרה בפני עצמה ולולד בפני עצמו אלא שמין לולד על גב פרה, שאם אי אתה אומר כן נמצא אתה מכחיש את המזיק (רבא, ב"ק מז.). ― ובהשאלה: כל השם אורחותיו בעולם הזה זוכה ורואה בישועתו של הקב"ה הנאמר ושם דרך אראנו בישע אלהים, אל תיקרי ושם אלא ושם דרך (ריב"ל, סוט' ה:). ― ובמיֻחד, שם ראובן מחברו או לחברו לחלק דבר: ישראל ששם בהמה מכהן2 לא יאכילנה כרשיני תרומה וכהן ששם פרה מישראל מאכילה כרשיני תרומה (תרומ' יא ט). השמה תרנגולת מחבירת' מיטפלת באפרוחין כל זמן שצריכין לאימן (ירוש' ב"מ ה ו). השם בהמה לחבירו עד מתי חייב לטפל בה, סומכוס אומר באתונות שמונה עשר חדש, בגודרות כ"ד חדש ואם בא לחלוק בתוך זמנו חבירו מעכב עליו (ת"ר, ב"מ סט). השם בהמה לחבירו עד מתי חייב לטפל בולדות, בדקה ל' יום ובגסה ג' יום (שם שם). ― ובסהמ"א: שהוא אוכל מנכסי מלוג שלה כגון נכסים שנפלו לה משניסת או שהיו לה קודם לכן שלא שמאתן לו בנדוניית כתובתה (רש"י, כתוב' מז:). מאחר ששמאה בדמים וכו' הויא ליה מלוה גביה (הוא, ב"מ סט:). שאינו נודר אלא מה שישומוהו ב"ד (הוא, ערכ' כ.). כך היא שומא, בכך וכך שמאוה ב"ד (הוא, שם כא:). אחר ששמנו לפלוני בשומה שהיתה בידו (רמב"ם, מלוה ולוה כב יא). אף על פי שהשאלה היא לנו נגדית, למעלת הנזקין נשום להם בעידי עידית (עמנואל, מחב' כג, הברמן, 662). שמוה (את הקרקע) ואמר הלוה ישומו אותה ג' אחרים שבקיאים יותר בשומא אין שומעין לו (שו"ע חו"מ, גבית מלוה קג ג).

― נִפע', *נִשּׁוֹם, ― ששָּׁמוּ אותו: החתן מקבל עליו עשרה דינר לקופה וכו' בעי רב אשי במנה הנישום או במנה המתקבל (כתוב' סו:). כל הנישום דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב בחליפין (קידוש' כח.). ― ובסהמ"א: והביאה זאת פל' מבית אביה לבית בעלה בגדים וכלים ונישומו על ידי אנשים יהודים נאמנים והעריכו אותם לפי דעתם (נוסח כתובה ירושלמית, שריד מעיר, ג). והיה לו עבד הנישום עכשיו עשרים זוז (רש"י, ערכ' כד). כל הנישום כעבד אין גובין אותו דייני חוץ לארץ (רמב"ם, סנהדרין ה י).