ב. שׁוּמָה

* 1, שׁוּמָא, או שׂוּמָה, ש"נ, — בליטה וגדול בעור הגוף, Mal, Muttermal; marque (de naissance); mole: היתה בו שומא אם יש בה שיער פסול, אין בה שיער כשר, גדולה פסול, קטנה כשר, וכמה היא גדולה, רבן שמעון בן גמליאל אומר עד כאיסור האיטלקי (תוספת' בכורות ה ה). מעשה באשה אחת שהיתה מפלת כמין שערות אדומות וכו' וקראו לרופאים ואמרו שומא יש במעיה לפיכך היא מפלת שערות אדומות (שם נדה ד ד). בן תשע שנים ויום אחד עד בן שתים עשרה ויום אחד שהביא שתי שערות הרי זה שומא (ירוש' יבמ' י יד). שכל המומין הפוסלין בכהנים פוסלין בנשים, הוסיפו עליהם באשה ריח הפה וריח הזיעה ושומא שאין בה שיער, ר' חמה בר עוקבא בשם ר' יוסי בן חנינ' בעור הפנים שנו, (שם קידוש' ב ה). שומא שיש בה שיער, בין גדולה בין קטנה, בין בגוף בין בפנים, הרי זה מום (שם שם). אין מעידין על השומא, ר"א בן מהבאי אומר מעידין וכו' הכא בשומא מצויה בבן גילו קמיפלגי וכו' ואיכא דאמרי הכא בשומה העשויה להשתנות לאחר מיתה קמיפלגי וכו' ואיכא דאמרי וכו' בשומא סימן מובהק קא מיפלגי וכו' (יבמ' קכ. – קכ:). — ובסהמ"א: תלתול כעין שומא של בשר שתולה בעור (רגמ"ה, בכורות מ:). ולקץ מלכות ארבע זרועות יעמד מלך גדול וכו' ואלה הם אותותיו, אדמדם, שפוף העין ויש לו שלש שומות2, אחת במצחו ואחת בידו הימנית, ואחת בזרועו השמאלית (נסתרות של רשב"י, מדרשי גאולה, אבן־שמואל, 193). וברודים, מגזרת ברד, שיש לו שומות לבנות (ראב"ע, בראש' ל לט). ובהיר לשון צחות ונקיות, לפיכך נקראת השומה הלבנה בהרת (מעין גנים לאיוב לז כא).



1 [ע"פ שומא או סומא בארמ' שבתו"מ במשמ' זו, כגון: דאי משתכחי לאחר הפרק שומא נינהו (נדה מח:), וכן בסור' שומא, שומתא, ובערב' שַׁאמַה شامة.]

2 [המהדיר נקד שֻׁמּוֹת, ואינו מסתבר.]

חיפוש במילון: