1, ממנו מִשְׁפָּט, °מִשְׁפָּטִי, °מִשְׁפְּטָן, °מִשְׁפְּטָנוּת, °מִשְׁפְּטָנִי, שׁוֹפֵט, *שׁוֹפְטָה, *שׁוֹפֶטֶת, *שִׁפּוּט, שְׁפוּט, שָׁפַט, שֶׁפֶט, °שִׁפְטָה, °שִׁפְטִי2, *שְׁפִיטָה.
1 [אמנם הובאה גם לעיל בהערה לערך שָׁבַט הדעה, שאין שפט אלא התפתחות מן שבט, כאלו כלשון הכאת השופט את האשם בשוט ובשבט, אבל בפרט האוגרית תֿפט במק' שפט באותה משמ' כבעבר' מוכיחה, כי בזמן קדום כבר היו שרשים אלו נפרדים במבטאם בלשון, וכן בא בכתבות קטכאניות מערב תֿפט. כנגד זה נמצא השרש לא רק בכנענית (עי' שׁוֹפֵט, הערות) ובאשור' (שִפְטֻ, משפט, וכנראה אף שַׁפָתֻ במשמ' שפט) אלא גם בארמ' (עזרא ז כה: שפטין) במקור נדפס 'שפטון' בש' ולא בת'. אבל אפשר שיש לראות את הצורה הארמ' וכן שׂפט سفط בערב' כשאולים מעבר', ובארמ' בא במק' זה בעקר השרש דון, דין.]
2 [המלה שפטני, שופטני (ב"ק פה. ועוד) איננה עברית אלא ארמית, וכנראה צדקו הרואים בה שִׂכול הגאים מן טפשני כלשון טפשות. ועי' לאחרונה בדברי ב. גיגר, בתוספת הערוך עמ' ת וכו'.]