פ"י, בהפסק שָׁפָט, כנ' שְׁפָטָנוּ, שְׁפָטְךָ, שְׁפָטוֹ, שָׁפַטְתָּ, שָׁפַטְתִּי, שְׁפַטְתִּיךָ, שְׁפַטְתִּים, שָׁפְטוּ, שָׁפָטוּ, שְׁפָטוּנוּ, שְׁפָטוּךָ, שְׁפָטֻהוּ, שְׁפָטוּם, שְׁפַטְתֶּם, שֹׁפֵט, שׁוֹפֵט, שֹׁפְטָה, שֹׁפְטַי, שָׁפוֹט, שְׁפֹט, לִשְׁפֹּט, לִשְׁפּוֹט, שָׁפְטֵנוּ, שָׁפְטֶךָ, שְׁפָט-, שָׁפְטָה, שָׁפְטֵנִי, שִׁפְטוּ, שְׁפֹטוּ, אֶשְׁפֹּט, אֶשְׁפּוֹט, אֶשְׁפְּטֶךָ, אֶשְׁפְּטֵם, תִּשְׁפֹּט, תִּשְׁפּוֹט, תִּשְׁפָּט-, יִשְׁפֹּט, יִשְׁפּוֹט, יִשְׁפָּט-, יִשְׁפְּטַנִי, תִּשְׁפְּטוּ, יִשְׁפְּטוּ, יִשְׁפֹּטוּ, יִשְׁפּוּטוּ, יִשְׁפְּטֻהוּ, — שפט השופט את האדם, דן אותו, העריך את מעשיו או את מעשי אחרים כלפיו, לזכות או לחובה, richten; juger; to judge: כי יהיה ריב בין אנשים ונגשו אל המשפט וּשְׁפָטוּם והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע (דבר' כה א). לכן איש כדרכיו אֶשְׁפֹּט אתכם בית ישראל (יחזק' יח ל). הֲתִשְׁפֹּט אתם הֲתִשְׁפּוֹט בן אדם את תועבת אבותם הודיעם (שם כ ד). בארץ מכרותיך אֶשְׁפֹּט אתך (שם כא לה). הֲתִשְׁפֹּט הֲתִשְׁפֹּט את עיר הדמים (שם כב ב). הֲתִשְׁפּוֹט את אהלה ואת אהליבה (שם כג לו). איש כדרכיו אֶשְׁפּוֹט אתכם בית ישראל (שם לג כ). את הצדיק ואת הרשע יִשְׁפֹּט האלהים (קהל' ג יז). — ושפט את ישראל, שפט את העם, שמש שופט, משל בו1: וישב משה לִשְׁפֹּט את העם (שמות יח יג). ושמת עליהם שרי אלפים וכו' וְשָׁפְטוּ את העם בכל עת (שם שם כב). ויקם יי' וכו' את עתניאל בן קנז וכו' ותהי עליו רוח יי' וַיִּשְׁפֹּט את ישראל (שופט' ג ט-י). ודבורה אשה נביאה אשת לפידות היא שֹׁפְטָה את ישראל בעת ההיא (שם ד ד). ויקם אחרי אבימלך להושיע את ישראל תולע בן פואה וכו' וַיִּשְׁפֹּט את ישראל עשרים ושלש שנה וכו' ויקם אחריו יאיר הגלעדי וַיִּשְׁפֹּט את ישראל עשרים ושתים שנה (שם י א-ג). וַיִּשְׁפֹּט יפתח את ישראל שש שנים וכו' וַיִּשְׁפֹּט אחריו את ישראל אבצן מבית לחם וכו' וַיִּשְׁפֹּט את ישראל שבע שנים וכו' וַיִּשְׁפֹּט אחריו את ישראל אילון הזבולני וַיִּשְׁפֹּט את ישראל עשר שנים וכו' וַיִּשְׁפֹּט אחריו את ישראל עבדון בן הלל הפרעתוני וכו' וַיִּשְׁפֹּט את ישראל שמנה שנים (שם יב ז-יד). וַיִּשְׁפֹּט (שמשון) את ישראל בימי פלשתים עשרים שנה (שם יה כ). והוא שָׁפַט את ישראל עשרים שנה (שם יו לא). והוא (עלי) שָׁפַט את ישראל ארבעים שנה (ש"א ד יח). וַיִּשְׁפֹּט שמואל את כל המקומות האלה ותשבתו הרמתה כי שם ביתו ושם שָׁפַט2 את ישראל (שם ז יה-יז). ונתת לעבדך לב שמע לִשְׁפֹּט את עמך להבין בין טוב לרע כי מי יוכל לִשְׁפֹּט את עמך הכבד הזה (מא ג ט, וכעין זה דהי"ב א י). וְשָׁפַטְתָּ את עבדיך להרשיע רשע לתת דרכו בראשו ולהצדיק צדיק לתת לו כצדקתו (שם ח לב, וכעין זה דהי"ב ו כג). ויותם בן המלך על הבית שֹׁפֵט את עם הארץ (מ"ב יה ה). כי לא נעשה כפסח הזה מימי השפטים אשר שָׁפְטוּ את ישראל וכל ימי מלכי ישראל ומלכי יהודה (שם כג כב). — ובלי השלמה: ירא יי' עליכם וְיִשְׁפֹּט (שמות ה כא). ואולם הכסא אשר יִשְׁפָּט שם אלם המשפט עשה  (מא ז ז). ולא למראה עיניו יִשְׁפּוֹט ולא למשמע אזניו יוכיח ושפט בצדק דלים וכו' (ישע' יא ג-ד). ראשיה בשחד יִשְׁפֹּטוּ (מיכה ג יא). ואמרת מה ידע אל הבעד ערפל יִשְׁפּוֹט (איוב כב יג). ויהי בימי שְׁפֹט השפטים (רות א א). — ושפט לפלוני, בשבילו, לכבודו: ויאמר (יהושפט) אל השפטים ראו מה אתם עשים כי לא לאדם תִּשְׁפְּטוּ כי ליי' (דהי"ב יט ו). — ושפט האל רמים: הלאל ילמד דעת והוא רמים יִשְׁפּוֹט (איוב כא כב). — ובחזרת המקור על יד הפעל, שׁפט שׁפוֹט: האחד בא לגור וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט (בראש' יט ט). — ושפט משפט: שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך וכו' וְשָׁפְטוּ את העם משפט צדק (דבר' יו יח). וישמעו כל ישראל את המשפט אשר שָׁפַט המלך (מ"א ד כח). לא דנו דין יתום ויצליחו ומשפט אביונים לא שָׁפָטוּ (ירמ' ה כח). וּשְׁפַטְתִּיךְ משפטי נאפות (יחזק' טז לח). משפט אמת שְׁפֹטוּ (זכר' ז ט). אמת ומשפט שלום שִׁפְטוּ בשעריכם (שם ח טז). — ושפט במשפט: מדרכם אעשה אותם ובמשפטיהם אֶשְׁפְּטֵם (יחזק' ז כז). ונתתי לפניהם משפט וְשְׁפָטוּךְ במשפטיהם (שם כג כד). ועל ריב המה יעמדו לשפט במשפטי ושפטהו3 (שם מד כד). — ושפט מישר: ישמחו וירננו לאמים כי תִשְׁפֹּט עמים מישר ולאמים בארץ תנחם (תהל' סז ה). — ושפט מישרים: האמנם אלם צדק תדברון מישרים תִּשְׁפְּטוּ בני אדם (שם נח ב). אני מישרים אֶשְׁפֹּט (שם עה ג). — ושפט עול: עד מתי תִּשְׁפְּטוּ עול ופני רשעים תשאו סלה (שם פב ב). — ושפט צדק: שמע בין אחיכם וְשְׁפַטְתֶּם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו (דבר' א טז). — ושפט בצדק וכדו': יִשְׁפֹּט תבל בצדק ועמים באמונתו (תהל' צו יג). יִשְׁפֹּט תבל בצדק ועמים במישרים (שם צח ט). —  ושפט בין אדם לחברו: ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך וכו' יִשְׁפֹּט יי' ביני וביניך (בראש' טז ה). אלהי אברהם ואלהי נחור יִשְׁפְּטוּ בינינו (שם לא נג). כי יהיה להם דבר בא אלי וְשָׁפַטְתִּי בין איש ובין רעהו (שמות יח טז). וְשָׁפְטוּ העדה בין המכה ובין גאל הדם על המשפטים האלה (במד' לה כד). יִשְׁפֹּט יי' הַשֹּׁפֵט היום בין בני ישראל ובין בני עמון (שופט' יא כז). יִשְׁפֹּט יי' ביני ובינך ונקמני יי' ממך (ש"א כד יב). והיה יי' לדין וְשָׁפַט ביני ובינך וירא וירב את ריבי וישפטני מידך (שם שם טו). וְשָׁפַט בין הגוים והוכיח לעמים רבים (ישע' ב ד). ועתה יושב ירושלם ואיש יהודה שִׁפְטוּ נא ביני ובין כרמי (שם ה ג). ואתנה צאני כה אמר אדני יי' הנני שֹׁפֵט בין שה לשה (יחזק' לד יז). הנני אני וְשָׁפַטְתִּי בין שה בריה ובין שה רזה (שם שם כ). וְשָׁפַטְתִּי בין שה לשה (שם שם כב).  וְשָׁפַט בין עמים רבים והוכיח לגוים עצמים (מיכה ד ג). — ושפט האלהים את האדם מיד אויבו, מגוי לא חסיד, וכדו', השיב לו משפט וצדק מיד רעהו: והיה יי' לדין ושפט ביני ובינך וירא וירב את ריבי וְיִשְׁפְּטַנִי מידך (ש"א כד יה). ארוצה נא ואבשרה את המלך כי שְׁפָטוֹ יי' מיד איביו (ש"ב יח יט). יתבשר אדני המלך כי שְׁפָטְךָ יי' היום מיד כל הקמים עליך (שם שם לא). — ושפט האדם את היתום, שפט את הדלים וכדו', רב את ריבם, עמד לימינם והושיעם: למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ שִׁפְטוּ יתום ריבו אלמנה (ישע' א יז). וְשָׁפַט בצדק דלים והוכיח יתום במישור לענוי ארץ (שם יא ה). שִׁפְטוּ דל ויתום עני ורש הצדיקו (תהל' פב ג). מלך שׁוֹפֵט באמת דלים כסאו לעד יכון (משלי כט יד). — וגם כלפי אלהים: שָׁפְטֵנִי יי' כצדקי וכתמי עלי (תהל' ז ט). — ושפט האלהים את האדם, רב את ריבו והושיעו: תאות ענוים שמעת יי' וכו' לִשְׁפֹּט יתום ודך בל יוסיף עוד לערץ אנוש מן הארץ (תהל' י יז-יח). — ושפט את משפטי, במשמ' זו: דין לא דנו דין יתום ויצליחו ומשפט אביונים לא שָׁפָטוּ (ירמ' ה כח). ראיתה יי' עותתי שָׁפְטָה משפטי (איכה ג נט). — ובתוספת מלה או משפט לנמוק, כצדקי וכתמי, כצדקך, כי אני כתמי הלכתי וכדו': שָׁפְטֵנִי יי' כצדקי וכתמי עלי (תהל' ז ט). שָׁפְטֵנִי יי' כי אני בתמי הלכתי (שם כו א). שָׁפְטֵנִי כצדקך יי' אלהי ואל ישמחו לי (שם לה כד). — ושפט את החוטא, עשה בו שפטים, ענש אותו,  verurteilen, strafen; condamner, punir; to condemn,  punish:   והגדתי לו כי שֹׁפֵט אני את ביתו עד עולם בעון אשר ידע כי מקללים להם בניו ולא כהה בם (ש"א ג יג). ושלחתי אפי בך וּשְׁפַטְתִּיךְ כדרכיך (יחזק' ז ו). וכליתי אפי בך וּשְׁפַטְתִּיךְ כדרכיך (שם שם ח). ונתתי אתכם ביד זרים ועשיתי בכם שפטים בחרב תפלו על גבול ישראל אֶשְׁפּוֹט אתכם (שם יא ט-י). לא אפרע ולא אחוס ולא אנחם כדרכיך וכעלילותיך שְׁפָטוּךְ (שם כד ד). כדרכם וכעלילותם שְׁפַטְתִּים (שם לו יט). יעורו ויעלו הגוים אל עמק יהושפט כי שם אשב לִשְׁפֹּט את כל הגוים מסביב (יואל ד יב). ועלו מושעים בהר ציון לִשְׁפֹּט את הר עשו (עובד' א כא). — ושפט האלהים באדם, באותה משמ': אלהינו הלא יִשְׁפָּט בם (דהי"ב כ ב). — ובתו"מ: ומנין לקטנה שהיא של עשרים ושלשה, שנאמר ושפטו העדה והצילו העדה, עדה שופטת ועדה מצלת, הרי כאן עשרים ומנין לעדה שהיא עשרה וכו' (סנה' א ו). — ובסהמ"א, כאותם השמושים שבמקרא וגם בהשאלה, במשמ' גזר, החליט, הכריע, urteilen, entscheiden; juger, décider; to judge, decide:  והנושא ההוא יקשה להעלות צורתו על לב וכו' וישפוט הרעיון שמציאותו שקר והשכל משיב עליו וכו' (ר"י א"ת, כוזרי ה ב). ואחריו הכח המחשבי והוא כח שופט, דן על דבר שראוי שיבוקש ועל דבר שראוי להתרחק ממנו (שם ה יב). כי אנחנו נחלוק בין עצמות הגשם ושטחו ונשפוט שעצמותו עצם ושטחו מקרה וכו' ונשפוט שהכדור הגשמי הוא בעצמו כדור וכו' (אמו"ר לראב"ד א א , ח). החוש המשותף וכו' שבו ישפוט האדם שזאת העוגה וכו' היא לחם והוא היותר נאות שבמזונות לו וכו' והעין תשפוט במתוק ובמר וכו' וכן תשפוט כשזה האיש הלבן הוא המנגן ערב הקול (שם א ו, כח). הכח הרעיוני, באה שישפוט על דברים מוחשים במשפטים חלקיים בלתי מוחשים (שם, ל). וישפטו בחפוש שכל גשם לו צורה וצורתו תאבד באבדו (שם א ז, לח). כמו שנשפוט בנפש שהיא בעלת כחות הרבה וכו' וכשפטנו בשניים ויקראו שכלים ובלשון התורה מלאכים (שם ב ו א, פב).

 — נִפע', נִשְׁפַּט, נִשְׁפָּט, נִשְׁפַּטְתִּי, הִשָּׁפֵט, הִשָּׁפְטוֹ, אִשָּׁפֵט, אִשְָּׁפְטָה, נִשְָּפְטָה, יִשָּפְטוּ, — בא במשפט עם זולתו אתו, רב עמו במשפט, rechten; plaider; to plead: ועתה התיצבו וְאִשָּׁפְטָה אתכם לפני יי' את כל צדקות יי' אשר עשה אתכם ואת אבתיכם (ש"א יב ז). אין קֹרא בצדק ואין נִשְׁפָּט באמונה (ישע' נט ד). והבאתי אתכם אל מדבר העמים וְנִשְׁפַּטְתִּי אתכם שם פנים אל פנים (יחזק' כ לה). איש חכם נִשְׁפָּט את איש אויל ורגז ושחק ואין נחת (משלי כט ט). ויהי כְּהִשָּׁפֵט יהוא עם בית אחאב (דהי"ב כב ח). — ונשפטו יחד: הזכירני נִשָּפְטָה יחד ספר אתה למען תצדק (ישע' מג כו). — ובמשמ' עשה משפט לעצמו ענש את החוטא לו: כי באש יי' נִשְׁפָּט ובחרבו את כל בשר ורבו חללי יי' (שם סו יו). ופרשתי עליו רשתי ונתפש במצודתי וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתו שם מעלו אשר מעל בי (יחזק' יז כ). כאשר נִשְׁפַּטְתִּי את אבותיכם במדבר ארץ מצרים כן אִשָּׁפֵט אִתכם (שם כ לו). — ונשפט אותו: הנני נִשְׁפָּט אותך על אמרך לא חטאתי (ירמ' ב לה). — ונשפט לזולתו: כי ריב ליי' בגויים נִשְׁפָּט הוא לכל בשר (שם כה לא). — ב) במשמ' סבילה, ששפטו אותו: קומה יי' אל יעז אנוש, יִשָּפְטוּ גוים על פניך (תהל' ט כ). יי' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בְּהִשָּׁפְטוֹ (שם לז לג). — ובתו"מ: היה אדם מישראל עובד ע"ז והיה הדיין מבקש לעשות בו דין והיה הוא בא ומלקה הדיין וכו' אוי לדור ששופטיו נשפטין (מד"ר רות פתיחתא, ושם האיש). אוי לדור ששפטו את שופטיהם ואוי לדור ששופטיו צריכין להשפט (שם א). — בסהמ"א: ואין משפט וכו' דבר נשפט באמת כמשפטו (רש"י, ישע' נט ח). ונשפטתי אתו ברב עז ותעצומות (חיד"א, מעגל טוב השלם, 17). — ואמר הפיטן: ונואלו ונאלמו ונעלמו ונשרפו ונשטפו ונשפטו (ינאי, אחדים אחודים, קרוב' בראש', זולאי, יד). שפטים ומשפטיהם שופטיהם ונשפטיהם שכרם בהם וענשם בהם וכו' וכל המשפט הנשפט על ידיו יושפט (הוא, שפטים ומשפטיהם, קרוב' שמות, זולאי, קד-קה). טענות משפט נישפט יישנה פן שופט משפט דבר ישנה (הוא, איש אחר, שם, קה). — °ונשפט החק, נקבע והוחק: גם לו היית מת לפני בטובה הייתי קוברך בכבוד וקינה כחק הנשפט והמחוקק על האם לעשות לבן בטנה (יוסיפון, פרק צג).

— °הָפע', °הֻשְׁפַּט, ששפטו אותו, ואמר הפיטן: שופט הוא אלהי משפט וכל המשפט הנשפט על ידיו יושפט ואם אמת הושפט תוקדש קדוש (ינאי, קרוב' שמות, זולאי, קה).