* 1, ש"ז, — א) מֵרֵעַ וחבר לחתן או לכלה המטפל בנשואיהם והמשתתף בסעודת החתונה, Bräutigamsfreund, Hochzeitsbeustand; garçon d'honneur; best man, bride's friend: האוהב והשונא, אי זה הוא האוהב, זה שושבינו, והשונא, כל שלא דבר עמו שלשה ימים באיבה (סנה' ג ה). שושבינים וכל בני חופה מפיסין על מנותיהן (ר' שמעון בן אלעזר, תוספת' שבת יז ד). ביהודה היו מעמידין שני שושבינין, אחד משל בית חתן ואחד משלח בית כלה, אף על פי כן לא היו מעמידין אלא לנישואין, ובגליל לא נהגו כן, ביהודה היו שני שושבינין ישינים מקום שחתן וכלה ישינין, ובגליל לא נהגו כן (שם כתוב' א ד). שושבינין וכל בני חופה פטורין מן הסוכה (בא בר זבדא, ירוש' סוכ' ב ה). ולא יעשה ישראל שושבין לגוי משום לא תתחתן בם (ר' יוסי בר חנינה, שם ע"ז א ט). ויביאה אל האדם וכו' מלמד שנעשה הקב"ה שושבין לאדם הראשון (ר' ירמיה בן אלעזר, ברכ' סא.). מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשתו לגרשה והיתה כתובתה מרובה, מה עשה, הלך וזימן את שושביניו והאכילן והשקן שיכרן והשכיבן על מיטה אחת והביא לובן ביצה והטיל ביניהן וכו' (גיט' נז.). יכולה היא שתאמר תנו לי בעלי ואשמח עמו, הכא נמי נימא תנו לי שושביני ואשמח עמו (בשם שמואל, ב"ב קמד:-קמה.). פעם אחת נעשה הקב"ה שושבין לאדם, מכאן ואילך אדם קונה שושבין לעצמו שנ' עצם מעצמי ובשר מבשרי2 (אדר"נ ד). מיכאל וגבריאל הם היו שושבינין של אדם הראשון (ר' יהודה ב"ר סימון, מד"ר בראש' ח). למלך שהיה משיא בתו ונמצא בשושבינה דבר של שמצא3, אמר המלך אם הורגו אני עכשיו אני מערבב שמחת בתי וכו' (שם ויקר' כ). שני לוחות העדות, כנגד שמים וארץ, כנגד חתן וכלה, כנגד שני שושבינין, כנגד העולם הזה והעולם הבא (תנחומא בובר תשא יב, 112; וכעין זה תנחו' הרגיל טז, תנחו' עקב י). ויצא משה למחנה ישראל והיה מעורר אותם משינתם אמר להם עמדו משינתכם כבר בא החתן ומבקש את הכלה להכניסה לחופה וממתין לה כדי ליתן להם את התורה, בא השושבין והוציא את הכלה כאדם שעושה שושבינות לחבירו שנאמ' ויוצא משה את העם לקראת האלהים וגו' והחתן יוצא לקראת הכלה ליתן להם את התורה שנאמר אלהים בצאתך לפני עמך (ר' חכינאי, פדר"א מא). — ב) ידיד של אשת המלך, הדואג לה גם אחרי חתונתה4: למלך שהיה מכה לאשתו, אמר לו שושבינה עד מתי אתה מכה אותה (מד"ר שמות לא). למלך שקדש מטרונה וכו' עם שהיתה משחקת עם אוהבה אבדה את ב' המרגליות שנתן לה המלך, כיון שידע המלך שאבדה אותן טרדה מביתו, בא לו שושבינה לפייס למלך, אמר אדוני המלך אימתי אתה מוצא משובחת ונאה כמותה (ר"ש בשם ריב"ל, שם שם מד). למלך שנטל אשה וכתב לה כתובה ונתנה ביד השושבין5, לאחר ימים יצא עליה שם רע, מה עשה השושבין קרע את הכתובה אמר מוטב שתהא נידונת כפנויה ולא כאשת איש (שם שם מו, וכעין זה תנחו עקב יא). למלך שנשא את האשה וכתב לה גמיסקוס משלו, לאחר ימים קלקלה וטרדה מביתו, בא שושבינה וריצה אותה למלך, אמר המלך לשושבין הרי נתרציתי לה וכו' (שם שם מז). למלך שנטל אשה ראשונה ולא כתב לה כתובה, גירשה ולא כתב לה גט, כך לשנייה ולשלישית ולא היה כותב להם כתובה ולא גט, ראה ענייה יתומה בת אבות, ביקש ליטול אותה, אמר לו שושבינה6 אל תנהיג בה כראשונות וכו' (שם במד' א). למלך שנכנס לביתו וראה לאשתו מנשקת לסריס, אמר לשושבינה מגרשה אני וכו' אמר לו מארי למה וכו' (שם שם ב; פסיק' רב' יא, מו.). למלך שנטל אשה היה או' אין נאה הימנה, אין משובחת הימנה, אין מיושבת הימנה, נכנס שושבינה לבית, ראה אותה מנוולת וכו' אמר השושבין אם כשהיא מנוולת כך הוא משבחה, אלו היתה מתוקנת על אחת כמה וכמה (שם שם). לשושבין בתו של מלך שהיו עדותיה בידו, עמד אחד מן המסובין וקלל את השושבין ואמר לא היו בתולים לבתו של מלך, עמד השושבין כנגד המלך ואמר לו אם אין אתה תובע בנפקין שלך ואין אתה מוציא את זה והורגו בפני הכל אף אני אומר בודאי שלא נמצאו בתולים לבתו של מלך, אמר המלך מוטב לי להרוג את זה ולא יוציא השושבין שם רע על בתי (שם שם יח, וכעין זה תנחומא קרח כב, תנחומא בובר הוספה לפרשת קרח, 96). למלך שנשא אשה והיה לה שושבין, בכל זמן שהמלך כועס על אשתו השושבין מפייס ומתרצה המלך לאשתו, בא השושבין למות התחיל מבקש מן המלך בבקשה ממך תן דעתך על אשתך (שם שם כא). למלך שכעס על אשתו, טרפה והוציאה מביתו, שמעו בו השושבינין, הלכו אצל המלך ואמרו לו הא מרי כך אדם עושה לאשתו, מה עשתה לך (שם דבר' א; ילק"ש שצב). למלך שנשא אשה וכו' והכניסה לביתו, ראה אותה המלך שוחקת לעבד אחד משלו, כעס עליה והוציאה, בא שושבינה אצלו ואמר לו וכו' (שם שם ג). למלך שמכה את אשתו, אמר לו שושבינה וכו' (תנחו' משפטים יא). למלך שהלך למדינת הים והניח אשתו7 עם השפחות ומתוך שהיתה עמהם יצא עליה שם רע, שמע המלך ובא ובקש להורגה, שמע שושבינה עמד וקרע כתובתה אמר אם יאמר המלך כך וכך עשתה אשתי נאמר לו עדין אינה אשתך, בדק המלך אחריה ולא מצא בה ערות דבר וכו' מיד נתרצה לה, א"ל שושבינה מרי עשה לה כתובה אחרת וכו' (שם תשא ל). למלך שהיתה לו מטרונת וכו' פעם אחת כעס עליה המלך וכו' שושבינה שהיה שם עומד כיון שראה כן מיד בא אצל המלך וכו' (פסיק' רב', ותאמר ציון, קמד., וכעין זה ילק"ש ב, רצב, תע). — ובסהמ"א: וכיון שיגיע יום כניסתה לחופה יבא החתן בלילי אותו היום הוא ושושביניו אל בית אביה ומובילין אותה היא עם קרובותיה וקרוביה עמה בדברי שמחות והלל (תשו' הגאו' הרכבי סה). וחמשת כוכבי אל כשושבינים משוררים בקול המֻלה (עמנואל, מחב' כז, הברמן, 761). וישמחו עמו (עם החתן) כל שושביניו ורעיו ונאמניו (זכריה בן סעדיה, ספר המוסר ח). — ובקבלה, במשמעות מתַוך בין אשה לבעלה8: והיות המלכות תחת יסוד היא מוכרחה כי היא מקבלת ממנו, והיא השושבין בינה ובין בעלה (ר"מ קורדובירו, בתורת הקבלה של ר"מ קרדובירו לש. א. הורודצקי, צה). כי השושבין אשר היה בינה (בין הלילית) ובין בעלה יאכל סם המות לעתיד לבא ע"י שר הגבורה (נפתלי ר יעקב אלחנן, עמק המלך, שער קרית ארבע יד, פד.). — ואמר הפיטן: זמן אבי כלה שושבין בחור מורם מעם, זוהר אפריון חפה  בענני נועם (רי"צ בר ראובן, אי זה מקום, אזהרות). זה חתן יקיפוהו שושביניו (שמעון הגדול, מרשות שוכן, מחז' ויטרי תפד). ושמחם כחתן בתוך שושביניו (ענה עמך אלי, סליח' לאשמרת כפור, סדור אר"צ, תקעה.). — ואמר המשורר: באו וראו הוד חתן והוד ששביניו סביבו (ר"י הלוי, באו וראו, זמורה ב, 76). שושבינים בואו נחזה הוד רעיה (ר"ש שבזי, שושבינים, שירי תימן, 205)9.