שׁוּשׁ
° 1, ש"ז, — שם צמח שעצו מתוק מאד, glycyrrhiza, Süssholz; liquorice: שורש השוש המתוק הוא גליקוראז (אסף הרופא, 41.)2.
1 [ע"פ שושא במשמ' זו בארמ' שבתו"מ, שׂוּשׂ سوس בערב', ועי' לֵו, Flora II, עמ' 435 וכו'.]
2 [במלונים מובאת כמלה עברית הצורה שושט או שושטא במשמ' שומר דֻבים, מנהיג דב וכדומה, על פי המאמר במד"ר ויקרא ה: משל לשושטה (נ"א לשושיטה) של דוב שאכל סדורים של דוב, אמר המלך הואיל והוא אוכל סדורים של דוב תאכלנו הדוב, ע"כ. ואולם אין כאן מלה עברית ואין הכונה כאן כלל לאדם, אלא שושיט היא המלה היונ' σύσσιτος, האוכל על חברו יחד (עד כאן ראה זאת גם ר"ב מוספיא, ועי' בערוך השלם, ערך שישיטא) והכונה כאן לחיה או בהמה אחרת, האוכלת יחד עם הדב, והיא שאכלה מה שהיה סדור בשביל הדב.]