1, פ"י, שָׁת, שָׁתָם, שָׁתָה, שַׁתָּ(ה), שַׁתַּנִי, שַׁתִּי, שַׁתִּהָ, שָׁתוּ, שַׁתּוּ, שֹׁת, שִׁית, שִׁתִי, שִׁית, שִׁיתָה, שִׁיתֵמוּ, שִׁתִי, שִׁיתִי, שִׁיּתוּ, אָשִׁית, אֲשִׁיתְךָ, אֲשִׁיתֵךְ, אֲשִׁתֶנּוּ, אַשִׁיתֵהוּ, תָּשִׁית, תָּשֵׁת, תָּשֶׁת, תְּשִׁיתֵהוּ, תְּשִׁיתֵמוֹ, תָּשִׁיתִי, יָשִׁית, יָשֵׁת, יָשֶׁת, יְשִׁיתֵהוּ, תְּשִׁיתֵהוּ, תָּשִׁיתוּ, יָשִׁיתוּ, יְשִׁיתֻהוּ, — שִׂים, שוה, שפת, stellen, machen; placer, rendre; to put, make: שת משהו או מישהו במקום מסוים: והכשבים הפריד יעקב וכו' וַיָּשֶׁת לו עדרים לבדו ולא שָׁתָם על צאן לבן (בראש' ל מ). כי ליי' מצקי ארץ וַיָּשֶׁת עליהם תבל (ש"א ב ח). — ושת מועד, חק, שם וקבע: וְשַׁתִּי את גבלך מים סוף ועד ים פלשתים (שמות כג לא). מי יתן בשאול תצפנני תסתירני עד שוב אפך תָּשִׁית לי חק ותזכרני (איוב יד יג). — ובמֻשא כפול, שת את פ' נשיא וכדו': ולא אקח את כל הממלכה מידו כי נשיא אֲשִׁתֶנּוּ כל ימי חייו (מ"א יא לד). וַאֲשִׁיתֵהוּ בתה (ישע' ה ו). ישועה יָשִׁית חומות וחל (שם כו א). אם לא אֲשִׁיתְךָ  מדבר (ירמ' כב ו). כי תְשִׁיתֵמוֹ שכם2 במיתריך תכונן על פניהם (תהל' כא יג). עברי בעמק הבכא מעין יְשִׁיתוּהוּ (שם פד ז) הרחקת מידעי שַׁתַּנִי תועבות למו (שם פח ט). ושָׁת דבר, הכין אותו: בחמם אָשִׁית את משתיהם והשכרתים (ירמ' נא לט). — ושת אותות, חשך: בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שִׁתִי אתתי אלה בקרבו (שמות י א). יָשֶׁת חשך סתרו סביבותיו סבתו (תהל' יח יב, וכעין זה ש"ב כב יב). תָּשֶׁת חשך ויהי לילה (תהל' קד כ). — ובצרופים שונים עם בכל"ם ומלות יחס; עם ב' היחס: משֹׁר עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר יי' אָשִׁית בישע3 יפיח לו (שם יב ו). עד אנה אָשִׁית עצות4 בנפשי יגון בלבבי יומם (שם יג ג). שַׁתַּנִי בבור תחתיות במחשכים ובמצלות (שם פח ז). בשפתו ינכר שונא ובקרבו יָשִׁית מרמה (משלי כו כד). מי שָׁת בטחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה (איוב לח לו). ותקח נעמי את הילד וַתְּשִׁתֵהוּ בחיקה ותהי לו לאמנת (רות ד יו). — ושָׁת פיו בשמים: שַׁתּוּ בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ (תהל' עג ט). — ושָׁת מחסו ביי': ואני קרבת אלהים לי טוב שַׁתִּי באדני מחסי (שם שם כח). — ושָׁת את פלוני בבנים5, באנשי שלחנו: וַתָּשֶׁת את עבדך באכלי שלחנך (ש"ב יט כט). ואנכי אמרתי איך אֲשִׁיתֵךְ בבנים ואתן לך ארץ חמדה (ירמ' ג יט). — ושָׁת לפ' (ז"א את פ') בחלקות: אך בחלקות תָּשִׁית למו הפלתם למשואות (תהל' עג יח). — ועם ל' היחס או עם אֶל, שת את פ' לשר, לכסא: תחת אבתיך יהיו בניך תְּשִׁיתֵמוֹ לשרים בכל הארץ (שם מה יז). נשבע יי' לדוד אמת לא ישוב ממנה מפרי בטנך אָשִׁית לכסא לך (שם קלב יא). — שָׁת כתר לראשו, שָׁת פח לרגליו: כי תקדמנו ברכות טוב תָּשִׁית לראשו עטרת פז (שם כא ד). טמנו גאים פח לי וחבלים פרשו רשת ליד מעגל מקשים שָׁתוּ לי מלה (שם קמ ו). — ושָׁת שָׁמְרָה6 לפי האדם: שִׁיתָה יי' שמרה לפי נצרה על דל שפתי (תהל' קמא ג). — ושת האל זרע לאדם: וידע אדם עוד את אשתו ותלד בן ותקרא את שמו שת כי שָׁת לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין (בראש' ד כה). שִׁיתָה יי' מורה7 להם (תהל' ט כא). —  ושת דבר לדבר, הפך אותו: עליו ישאגו כפרים נתנו קולם וַיָּשִׁיתוּ ארצו לשמה (ירמ' ב יה). וקויתם לאור ושמה לצלמות ישית8 לערפל (שם יג יו).  כי עלה עליה גוי מצפון הוא יָשִׁית את ארצה לשמה (שם נ ג). — וגם בלי למ"ד היחס: שב לימיני עד אָשִׁית איביך הדם לרגליך (תהל' קי א). — ושת פניו, עיניו, לבו לדבר או אל דבר: ויפן פרעה ויבא אל ביתו ולא שָׁת לבו גם לזאת (שמות ז כג). וירא בלעם כי טוב בעיני יי' לברך את ישראל ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים וַיָּשֶׁת אל המדבר פניו (במד' כד א). ובעת מותה ותדברנה הנצבות עליה אל תיראי כי בן ילדת ולא ענתה ולא שָׁתָה לבה (ש"א ד כ). ועתה אחותי החרישי אחיך הוא אל תָּשִׁיתִי את לבך לדבר הזה (ש"ב יג כ). הציבי לך צינים שמי לך תמרורים שִׁיתִי לבך למסלה (ירמ' לא כ) במקור נדפס 'ל כ'. אשורנו עתה סבבוני עיניהם יָשִׁיתוּ לנטות בארץ (תהל' יז יא). שִׁיתוּ לבכם לחילה פסגו ארמנותיה (שם מח יד). אל תבטחו בעשק ובגזל אל תהבלו חיל כי ינוב אל תָּשִׁיתוּ לב (שם סב יא). הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תָּשִׁית לדעתי (משלי כב יז). ואחזה אנכי אָשִׁית לבי ראיתי לקחתי מוסר (שם כד לב). ידע תדע פני צאנך שִׁית לבך לעדרים (שם כז כג). — ועם על היחס, שָׁת איש על ארץ: ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וִישִׁיתֵהוּ על ארץ מצרים (בראש' מא לג). — ושָׁת ידו, עיניו על אדם או דבר: ויוסף יָשִׁית ידו על עיניך (שם מו ד). וישלח ישראל את ימינו וַיָּשֶׁת על ראש אפרים (שם מח יד). וירא יוסף כי יָשִׁית אביו יד ימינו על ראש אפרים (שם שם יז). אחור וקדם צרתני וַתָּשֶׁת עלי כפכה (תהל' קלט ה). לא יש בינינו מוכיח יָשֶׁת ידו על שנינו (איוב ט לג). —  ושת דבר על פ' או על דבר, על הארץ: וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה וכו' ענוש יענש כאשר יָשִׁית עליו בעל האשה (שמות כא כב). וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו ולא שָׁתוּ איש עדיו עליו (שם לג ד). אל נא תָשֵׁת עלינו חטאת אשר נואלנו ואשר חטאנו (במד' יב יא). כי מי דימון מלאו דם כי אָשִׁית על דימון נוספות (ישע' יה ט). וימד שש שערים וַיָּשֶׁת עליה (רות ג יה). — ובקצור שָׁתוּ עלי וכדו' במשמ' שתו עלי מחנה, מצור: לא אירא מרבבות עם אשר סביב שָׁתוּ עלי (תהל' ג ז). ויהי מבחר עמקיך מלא רכב והפרשים שֹׁת שָׁתוּ השערה (ישע' כב ז). — ושִׁית על עפר במשמ' טמון בעפר: וְשִׁית על9 עפר בצר ובצור נחלים אופיר (איוב כב כד). — ועם תחת: תמשליהו במעשי ידיך כל שַׁתָּה תחת רגליו (תהל' ח ז). — ועם כ' הדמיון, שָׁת דבר כדבר: שִׁיתִי כליל צלך בתוך צהרים (ישע' יו ג). ושמתיה כמדבר וְשַׁתִּהָ כארץ ציה (הוש' ב ה). תְּשִׁיתֵמוֹ כתנור אש לעת פניך (תהל' כא י). — ועם עם היחס, שת ידו עם, עזר לו: אל תָּשֶׁת ידך עם רשע להית עד חמס (שמות כג א)10. — ואמר בן סירא: אלהים מבראשית ברא אדם וישיתהו ביד חותפו ויתנהו ביד יצרו (ב"ס גני' יה יד). המר בכי והחם מספד ושית אבלו כיוצא בו (שם לח יז). אל תשית עליו לב עוד (שם שם כ). — ובסהמ"א: וכי דרכו של אדם לשית את אשתו אחותו (מדה"ג בראש' כג ב, מרגליות, שעו). — ואמר הפיטן: עזים שת כסלע, ראשי תנינים לקלע (משלם ברבי קלונימוס, אפיק רנן, יוצר ב פסח). שתי בך מחסי בפחדי וחרדתי (רשב"ג, שתי בך, ביאליק-רבניצקי ב, 47). שתי רעיוני לשוכן במעוני (הוא, שתי רעיוני, שם שם, 134). שית שועי לנגדך ולפניך יוחק (רי"צ בר ראובן, אי זה מקום, אזהרות). רכבי שתה ישועות, לשמרני מפרעות (ר"י הלוי, יום נחית, זמורה ז, 252). אלהי הרוחות לכל בשר אתה, וחכמה בטוחות בטובתך שתה (ראב"ע, אלהי הרוחות, איגר 83). דת לאדם שתה, החיית והמתה (הוא, אמונתך נודעה, שם 201). בארץ שת מתכונת להוציא דשא ועץ רטוב במאזני צדק מאוזנת (הוא, אמוני לבב, שם 233). — ואמר המשורר: או אם לדבר בטוב ארבה כסיל שתוני (ר"ש הנגיד, שח רם, בן משלי, אברמסון, 331). — °ושית כסימן בדקדוק: והחכם רבי אברהם אבן עזרא נתן סימנם (של האותיות המשמשות) כשתי"ל א"ב המו"ן או שי"ת לך א"ב המו"ן (מכלול לרד"ק, הפעלים, ליק, לח.). 

— הָפע', יוּשַׁת, — ששָׁתוּ אותו: אם כפר יוּשַׁת עליו ונתן פדין נפשו ככל אשר יוּשַׁת עליו (שמות כא ל). —  ואמר הפיטן: טבורי היה משתית ארץ וחוצות ומשתית טבורי הושתו ארץ וחוצות (ר"א קליר, יי' קנני, יוצר א שבועות). באתי והושת לי דרך בעזים (משלם בר קלונימוס, גן נעול, יוצר ב פסח). והושת אליל בהיכל כליל (רשב"ג, שעה נאסר, ביאליק-רבניצקי ב, 222). לזנב ולא לראש הושתנו (תכפו עלינו צרות, מוסף יוה"כ). 

— הִפע', *הֵשִׁית, — כמו קל11: בא הכתוב להשית ראשון אחרון ואחרון ראשון (רשב"י, מכי' בא ה). — ובסהמ"א: כאשר ישית עליו, כשיתבענו הבעל בבית דין להשית עליו עונש על כך (רש"י, שמות כא כב). משתין בקיר, תרגם יונתן ידע מדע, משית בקירות לבו (הוא, מ"א יד י, וכעין זה הוא, ש"א כה כב). השית ידו עם רשע (טוחו"מ, עדות לד). מי נתן לך יד לעלות אל המרכבה וגאון גליך עד פה להשית (עמנואל, מחב' ח, הברמן, 245). — ואמר הפיטן: אכלום והשיתום משל בעמים (ר"א קליר, איכה אשפתו, קינ' ת"ב). שצף חרישית אם חר להשית שובה אשר השית לשובבים יזכר (הוא, זכר תחלת, מוסף א ר"ה). גזרה חקת מיצירת בראשית, ראש דברך תשובה להשית (הוא, אף ארח, שם שם). הם השיתום כמו חללי קבר, לכן חיתם סגרה לדבר (הוא, בעשר מכות, קרוב' ב פסח). הודו הזה נתן עליו לעשות לו עם שאול חוזה, השית מתחת לרגליו את כל הכבוד הזה (רשב"ג, אלהים אל ראשון, ביאליק-רבניצקי ב, 204). משמים מגדל הפך והשית לשונם הפכפך (ר"י הלוי, אל נעלה, זמורה ז, 24). אין תחלה אל ראשיתך ואין קץ ותכלה לאחריתך ראשון ואחרון מבלי ראשית ומבלי אחרית ואין לב להשית (שיר היחוד ליום ב). בנינו על תהו השית (אל מחוללם, קונט' הפיוטים ס). בטרם ירה פנה וברא שית, מצוקי ארץ עליהם תבל השית (מנחם ברבי מכיר, יוצר שבת הפסקה ראשונה). — ואמר המשורר: כרם האל בית ישראל אך זה תוכו אשכל כפר, עולם ואשר נמצא תוכו בעדו האל השית כפר (רמב"ע, הענק א, ברודי שיג). ובראשית קץ השית אל אוני (ראב"ע, אפרש כף, כהנא א,17).