*, ש"ז, — יסוד, תחתית1: הנסכים בתחלה מועלין בהם, יצאו לשיתין אין מועלין בהם (מעי' ג ג). למטה ברצפה באותו הקרן מקום היה שם אמה על אמה וטבלא של שש וטבעת היתה קבועה בה שבו יורדין לשית ומנקין אותו (מדות ג ג). יורדין לשית ונבלעין בתוכו שנ' בקדש הסך נסך שכר ליי' עשה לו המקום שיבלע מקדושה, ר' יוסי אומר שית היה נקוב לתהום שנ' וכו' וגם יקב חצב בו זה השית (תוספתא סוכה ג טו). שיתין מששת ימי בראשית נבראו שנאמר חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן, חמוקי ירכיך אלו השיתין, כמו חלאים שמחוללין ויורדין עד התהום (רבב"ח בשם ר' יוחנן, סוכה מט.). בראשית, אל תיקרי בראשית אלא ברא שית (דבי רבי ישמעל, שם שם). שיתין מחוללים ויורדים עד תהום שנאמר וכו' וגם יקב חצב בו אלה השיתין (ר' יוסי, שם שם). בזמן שמנסכין יין על גבי מזבח פוקקין את השיתין (ר"ל, שם שם). בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא ובעי למשטפא עלמא אמר דוד חמש עשרה מעלות והורידן (שם נג.). — ואמר הפיטן: ואז בשיתים נסכים כסדר וסגן עומד ומניף בסודר (ר' מאיר ב' יצחק, תפלה תקח, סליח' ער"ה). בן ביושבי נטעים וגדרה מראשית, בטרם ירה פנה וברא שית, מצוקי ארץ עליהם תבל השית (מנחם ברבי מכיר, אור זרוע, יוצר הפסקה א). חנכו וכבדו היכל להעלות נר באמן, חפשו ומצאו בשיתין, פך שיש בטמן (הוא, אודך, יוצר שבת ב חנכה). היית לשית חוג יסוד (יעקב, ציון ידידות, קינ' ת"ב).
1 [בעקר כנראה שֵׁת, מן שת זה שבמקרא, אך כנראה בטאו חז"ל במשמ' זו שִׁית, אולי כדי להבדיל מהוראתה של שת כאבר שבגוף.]