ש"ז, — מטפחת ועטיפה, צעיף שהעושה מעשה בסתר ישית על פניו ויתעטף בו כדי להסתיר עצמו מעין רואים1, Schleier; voile; veil: לכן ענקתמו גאוה יעטף שִׁית חמס למו (תהל' עג ו). בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה והנה אשה לקראתו שִׁית זונה ונצרת לב2 (משלי ז ט-י). — ובסהמ"א, במליצת הכתוב: ככה יהיה משפטן של בנות ישראל הארורות ההולכות כמשפט בנות הערלים בשית זונות ונצורות לב (חמדת הימים ב ד, לט.). דרש רצון אל ימאסה תבל גם יחשב אתה כשית זונה (ר"י חריזי, הענק צו, אברונין, 34). ועי' שַׁיִת.