קל לא נמצא במקורות.

— הִפע', הִשְׁכִּים1, הִשְׁכִּימוּ, הִשְׁכַּמְתֶּם, מַשְׁכִּים, מַשְׁכִּימֵי, השְׁכֵּם, אַשְׁכֵּים, הַשְׁכֵּם, תַּשְׁכִּים, יַשְׁכֵּם, נַשְׁכִּימָה, יַשְׁכִּימוּ, — א) השכים האדם לדרכו, השכים ללכת, הטעין מטענו על שכם הבהמות וקם ללכת: סורו נא אל בית עבדכם ולינו ורחצו רגליכם וְהִשְׁכַּמְתֶּם והלכתם לדרככם (בראש' יט ב). לין פה וייטב לבבך וְהִשְׁכַּמְתֶּם מחר לדרככם והלכת לאהלך (שופט' יט ט). וַיַּשְׁכֵּם דוד הוא ואנשיו ללכת בבקר לשוב אל ארץ פלשתים (ש"א כט יא). —  ובפרט בצרוף השכים בבקר במשמ' מטשטשת, קם בבֹקר,   früh aufstehen; se lever de bon matin; to rise early:  וַיַּשְׁכֵּם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם (בראש' יט כז).  וַיַּשְׁכֵּם אבימלך בבקר ויקרא לכל עבדיו (שם כ ח).  וַיַּשְׁכֵּם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים (שם כא יד). וַיַּשְׁכִּימוּ בבקר וישבעו איש לאחיו (שם כו לא). וַיַּשְׁכֵּם יעקב בבקר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אתה מצבה (שם כח יב). וישכם לבן בבקר וינשק לבניו ולבנותיו (שם לב א). ויאמר יי' אל משה הַשְּׁכֵּם בבקר והתיצב לפני פרעה (שמות ח יו). וַיַּשְׁכֵּם משה בבקר ויעל אל הר סיני (שם לד ד). וַיַּשְׁכִּימוּ בבקר ממחרת והנה דגון נפל לפניו ארצה (ש"א ה ד). ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך יי' ויך במחנה אשור מאה שמונים וחמשה אלף וַיַּשְׁכִּימוּ2 בבקר והנה כלם פגרים מתים (מ"ב יט לה.). הוי מַשְׁכִּימֵי בבקר שכר ירדפו מאחרי בנשף יין ידליקם (ישע' ה יא). — ובצרופים אחרים במשמ' זו, השכים כעלות השחר, השכים ממחרת: וַיַּשְׁכִּימוּ ממחרת ויעלו עלת ויגשו שלמים (שמות לב ו). ויהי ביום השביעי וַיַּשְׁכִּמוּ בעלות השחר ויסבו את העיר כמשפט זה שבע פעמים (יהוש' ו יה). וַיַּשְׁכֵּם ממחרת ויזר את הגזה (שופט' ו לח). — ובהפוך הסדר: וידבר עם שמואל על הגג וַיַּשְׁכִּמוּ3 ויהי כעלות השחר ויקרא שמואל אל שאול הגג (ש"א ט כה-כו). — והשכים, בלי השלמת הזמן, כקצור במק' השכים בבקר: והיה בבקר כזרח השמש תַּשְׁכִּים ופשטת על העיר (שופט' ט לג). וְהִשְׁכִּים אבשלום ועמד על יד דרך השער (ש"ב יה ב). — והשכים במק' השכים והלך: וַיַּשְׁכֵּם שמואל לקראת שאול בבקר (ש"א יה יב). — וכפעל עזר לפני מקור או על יד פעל מסֻים, השכים קוּם, לקום, השכים הָלַךְ וכדו' במשמ' קם השכם, הלך השכם: וַיַּשְׁכֵּם משרת איש האלהים לקום ויצא (מ"ב ו יה). מה אעשה לך אפרים מה אעשה לך יהודה וחסדכם כענן בקר וכטל מַשְׁכִּים הלך (הוש' ו ד). לכן יהיו כענן בקר וכטל מַשְׁכִּים הלך (שם יג ג)4. אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר וכו' אכן הִשְׁכִּימוּ5 השחיתו כל עלילותם (צפנ' ג ז). שוא לכם מַשְׁכִּימֵי קום מאחרי שבת (תהל' קכז ב). — ובצורת המקור הַשְׁכֵּים במשמ' בראשית היום, רק בצרוף בבקר השכים: מברך רעהו בקול גדול בבקר הַשְׁכֵּים קללה תחשב לו (משלי כז יד). — והשכם, אשכים על יד פעל מחֻבר בוי"ו במשמ' (עשה) בכל בקר ובקר, בכל יום ויום6: ואדבר אליכם הַשְׁכֵּם ודבר ולא שמעתם (ירמ' ז יג). ואשלח אליכם את כל עבדי הנביאים יום הַשְׁכֵּם ושלח (שם שם כה). כי העד העדתי באבותיכם ביום העלותי אותם מארץ מצרים עד היום הזה הַשְׁכֵּם והעד (שם יא ז). ואדבר אליכם אַשְׁכֵּים ודבר ולא שמעתם ושלח יי' אליכם את כל עבדיו הנבאים הַשְׁכֵּם ושלח ולא שמעתם (שם כה ג-ד). ושמע על דברי עבדי הנבאים אשר אנכי שלח אליכם וְהַשְׁכֵּם ושלח (שם כו ה). תחת אשר לא שמעו אל דברי נאם יי' אשר שלחתי אליהם את עבדי הנבאים הַשְׁכֵּם ושלח ולא שמעתם (שם כט יט). ויפנו אלי ערף ולא פנים ולמד אתם הַשְׁכֵּם ולמד ואינם שמעים לקחת מוסר (שם לב לג). ואנכי דברתי אליכם הַשְׁכֵּם ודבר ולא שמעתם אלי ואשלח אליכם את כל עבדי הנביאים הַשְׁכֵּם ושלח וכו' ולא שמעתם אלי (שם לה יד-יה). וישלח יי' אלהי אבותיכם עליהם ביד מלאכיו הַשְׁכֵּם ושלוח (דהי"ב לו יה). — ובצרוף שבנגוד השכם והערב, (עשה) בכל בקר וערב: ויגש הפלשתי הַשְׁכֵּם והערב ויתיצב ארבעים יום (ש"א יז יו). — ובתו"מ: יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת כל העם מוליכין את לולביהן לבית הכנסת, למחרת משכימין ובאין, כל אחד ואחד מכיר את שלו ונוטלו (סוכה ג יג). מוליכין את לולביהן להר הבית וכו' למחר משכימין ובאין והחזנים זורקין אותם לפניהם (שם ד ד). שפעמים בשבת בתי דינין יושבין בעירות, ביום השני וביום החמישי, שאם היה לו טענת בתולים היה משכים לבית דין (כתוב' א א). השוכר את הפועלים ואמר להם להשכים ולהעריב, מקום שנהגו שלא להשכים ושלא להעריב אינו רשאי לכופן (ב"מ ז א). ונושאין ונותנין (הדינים) כל הלילה ולמחרת משכימין ובאין לבית דין (סנה' ה ה). השוחט בלילה ולמחר השכים ומצא כתלים מלאים דם כשרה (ר' שמעון, חול' ב ו). מי שהוא רוצה לתרום את המזבח משכים וטובל עד שלא יבא הממונה (תמיד א ב). השכם ואכול בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצנה (פסח' קיב.). הקורא עם אנשי משמר לא יצא כי משכימין היו (ירוש' ברכ' א א). השכים לשנות קודם ק"ש צריך לברך (שמואל, שם שם ח). נשכים לפתחו של ר"ג (שם שם ד א, וכעין זה בבלי שם כח.). זה שהוא משכים לצאת לדרך נוטל לולב ומנענע (ר' חייה בר אשי, שם סוכה ג י). במשכים לפתחו (רבי אבא, ברכ' יד.). אני משכים למלאכתי והוא משכים למלאכתו (רבנן דיבנה, שם יז.). מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות, שאני משכים  והם משכימים , אני משכים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים (תפלה ביצאתו מבית המדרש, שם כח:). והתורה אמרה בא להרגך השכם להרגו (שם נח.). השכם וצא, הערב וצא, כדי שלא תתרחק משמש (בן עזאי, שם סב.). אפילו מצאו חברו ואמר לו לין פה וכו' למחר משכים והולך (ערוב' נב.). האומר אשכים ואשנה פרק זה וכו' נדר גדול נדר לאלהי ישראל (רב גידל בשם רב, נדר' ח.). האומר לחבירו נשכים ונשנה פרק זה עליו להשכים (הוא, שם שם). מעשה ברבן גמליאל שאמר השכימו לי שבעה לעליה (סנה' יא.). ומעשה ברבי יהושע שהשכים אצלו אדם ונתן לו אכילה ושתייה וכו' (ד"א ה). היה משכים לצאת לדרך ומתיירא שמא יאבדו (התפלין) , מניחן (מנח' לו.). למלך שבנה פלטין והושיב בתוכה אלמים והיו משכימים ושואלים בשלומו של מלך (מד"ר בראש' ה). השכים אברהם ונטלו (ליצחק) בזריזות והוליכו והעלהו להר המוריה (שם שם יז). רבי יהושע ותלמידיו הוו נהיגין יתבין פשטין תחות חדא תאנה ובכל יום ויום היה משכים בעל התאנה ומלקט תאנתו, אמרון נשנה את מקומנו וכו' השכים בעל התאנה ולא מצאן (שם שה"ש, דודי ירד). — ובתפלה: אשרינו שאנחנו משכימים ומעריבים ערב ובקר ואומרים פעמים בכל יום שמע ישראל (רבון כל העולמים, תפלת שחרית). — ובסהמ"א: אשכים לבית השר אומרים כבר רכב (ראב"ע, כהנא א, 3). השכמתי בטרם ישכימו המאורים (ר"י חריזי, תחכ' מט, 380). כי אתה תוכל לאמר פלוני השכים את פלוני וכן נאמר פלוני הקיץ לפלוני (ר"ד יחיא, לשון למודים ב ג). — ותה"פ, *למשכים, בהשכמת הבקר: כל העירות שבמעמד מתכנסות לעיר של מעמד ולנות ברחובה של עיר וכו' ולמשכים היה הממונה אומר קומו ונעלה ציון אל בית ה' אלהינו (בכורים ג ב). ולערב לקטו את השליו ולמשכים לקטו את המן (סדר עולם רבה ה, רטנר, יג:). אל ידבר (בשבת) בדברי המלאכה והעבודה לעשות למשכים (ברית דמשק יג ז).