ד. שִׁית
* 1, ש"ז, — תאנת אביב, תאנה מֻקדמת, הנובלת מבלי להבשיל: הקלים שבדמאי השיתין והרמין והעוזרידין ובנות שוח ובנות שקמה ונובלות התמרה וכו' (דמאי א א). מהוצאת עלין ועד הפגין חמשים יום, מן הפגין ועד השיתין הנובלות חמשים יום, מן השיתים הנובלות ועד התאנים חמשים יום (ירוש' שביע' ה א).
1 [לדעת לֵו, 236 I Flora ואחרים בא שית, שיתין כמבטא מטשטש במק' שתיתין, ואין זה מסתבר, אך לא התברר מקור המלה.]