שְׁכֹבֶת
ש"נ, כנ' שְׁכָבְתְּךְ, שְׁכָבתּוֹ, כמו שְׁכָבָה1: ואל אשת עמיתך לא תתן שׁכָבְתְּךָ לזרע לטמאה בה וכו' ובכל בהמה לא תתן שְׁכָבְתְּךָ לטמאה בה (ויקר' יח כ-כג). ואיש אשר יתן שְׁכָבְתּוֹ בבהמה מות יומת (שם כ יה). ואת כי שטית תחת אישך וכי נטמאת ויתן איש בך את שְׁכָבְתּוֹ מבלעדי אישך (במד' ה כ).
1 [בתו"מ נדרשה המלה כלשון שכיבה בכלל, לרבוי: ויתן איש בך את שכבתו, להביא את הסריס (ספרי במד' יג).]