1, ת"ז, — שמתו ילדיו, כמו שִׁכּוּל: ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה ואני שְׁכוּלָה וגלמודה גלה וסורה (ישע' מט כא). — ובסהמ"א2:  שכולה אכולה למה תבכי (רשב"ג, שכולה אכולה, ביאליק-רבניצקי ב, 11). שכולה בתולה לעירך שובי (הוא, שם ג א, 93).