1, פ"ע, שָׁכָב, שָׁכְבָה, שָׁכַבְתָּ, שָׁכַבְתְּ, שָׁכַבְתִּי, שָׁכְבוּ, שְׁכַבְתֶּם, שֹׁכֵב, שׁוֹכֵב, שֹׁכְבִים, שֹׁכְבֵי, שֹׁכֶבֶת, שָׁכֹב, שְׁכַב-, שָׁכְבְּךָ, שָׁכְבוֹ, שְׁכַב, שְׁכָב, שִׁכְבָה, שִׁכְבִי, אֶשְׁכָּב, אֶשְׁכְּבָה, תִּשְׁכַּב, תִּשְׁכָּב, יִשְׁכַּב, יִשְׁכָּב, יִשְׁכָּבֶנָּה (קרי), תִּשְׁכַב, תִּשְׁכָּב, נִשְׁכְּבָה, תִּשְׁכְּבוּן, תִּשְׁכָּבוּן, יִשְׁכְּבוּ, יִשְׁכָּבוּ, יִשְׁכְּבֻן, יִשְׁכָּבוּן, —  א) שכב האדם2, היה מוטל ומֻנח, leigen, sich legen; se coucher; to lay down: אם חבל תחבל שלמת רעך עד בא השמש תשיבנו לו כי הוא כסותה לבדה וכו' במה יִשְׁכָּב שמות כב כו. וְהַשֹּׁכֵב בבית יכבס את בגדיו ויקר' יד מז. כל המשכב אשר יִשְׁכַּב עליו הזב יטמא שם יה ד. כרע שָׁכַב כארי וכלביא מי יקימנו במד' כד ט. ואם איש עני הוא לא תִּשְׁכַּב בעבטו השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש וְשָׁכַב בשלמתו דבר' כד יב-יג. וילכו ויבאו בית אשה זונה ושמה רחב וַיִּשְׁכְּבוּ שמה יהוש' ב א. בין רגליה כרע נפל שָׁכַב שופט' ה כז. ויאמר לו יהונדב שְׁכַב על משכבך והתחל ש"ב יג ה. וימת בן האשה הזאת לילה אשר שָׁכְבָה עליומ"א ג יט. ויעל וַיִּשְׁכַּב על הילד מ"ב ד לד. ועתה שְׁכַב על צדך השמאלי ושמת אל עון בית ישראל עליו מספר הימים אשר תִּשְׁכַּב עליו תשא את עונם יחזק' ד ד. הַשֹּׁכְבִים על מטות שן וסרחים על ערשתם עמ' ו ד. ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת והנה אשה שֹׁכֶבֶת מרגלתיו רות ג ח. —  ובשמושים מיֻחדים, שכב לארץ, שכב ארצה: ויצם דוד צום ובא ולן ושָׁכַב ארצה ש"ב יב יו. שָׁכְבוּ לארץ חוצות נער וזקן איכה ב כא. —  ובהשאלה, שכב האדם בבשתו, למעצבה, שכבה נפשו בתוך לבאים: לכו באור אשכם ובזיקות בערתם מידי היתה זאת לכם למעצבה תִּשְׁכָּבוּן3 שמעו אלי רדפי צדק מבקשי יי' הביטו אל צור חצבתם ואל מקבת בור נקרתם ישע' נ יא - נא א. נִשְׁכְּבָה בבשתנו ותכסנו כלמתנו ירמ' ג כה. נפשי בתוך לבאם אֶשְׁכְּבָה תהל' נז ה. —  ושכב בין המשפתים, כמו ישב בין (המ)שפתים, רבץ בחַלק שלל על סיר הבשר4: אם תִּשְׁכְּבוּן בין שפתים כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ תהל' סח יד. —  ב) ובפרט שכב לישון בלילה:  טרם יִשְׁכָּבוּ ואנשי העיר אנשי סדם נסבו על הבית בראש' יט ד. ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וַיִּשְׁכַּב במקום ההוא שם כח יא. ויהי בים ההוא ועלי שֹׁכֵב במקומו וכו' ושמואל שֹׁכֵב בהיכל יי' וכו' ויקרא יי' אל שמואל ויאמר הנני וירץ אל עלי ויאמר הנני כי קראת לי ויאמר לא קראתי שוב שְׁכָב וילך וַיִּשְׁכָּב ויסף יי' קרא עוד שמואל ויקם שמואל וילך אל עלי ויאמר הנני כי קראת לי ויאמר לא קראתי בני שוב שְׁכָב וכו' ויסף יי' קרא שמואל בשלישת ויקם וילך אל עלי ויאמר הנני כי קראת לי וכו' ויאמר עלי לשמואל לך שְׁכָב וכו' וילך שמואל וַיִּשְׁכָּב במקומו ש"א ג ב-ט. וירא דוד את המקום אשר שָׁכַב שם שאול ואבנר בן נר שר צבאו ושאול שׁוֹכֵב במעגל והעם חנים סביבתיו וכו' ויבא דוד ואבישי אל העם לילה והנה שאול שֹׁכֵב ישן במעגל וכו' ואבנר והעם שֹׁכְבִים סביבתו שם כו ה-ז. וַיִּשְׁכַּב אוריה פתח5 בית המלך את כל עבדי אדניו ש"ב יא ט. ויצא בערב לִשְׁכַּב במשכבו עם עבדי אדניו שם שם יג. וַיִּשְׁכַּב ויישן תחת רתם אחד והנה זה מלאך נגע בו ויאמר לו קום אכול וכו' ויאכל וישת וישב וַיִּשְׁכַּב מ"א יט ה-ו. אני שָׁכַבְתִּי ואישנה תהל' ג ו. בשלום יחדו אֶשְׁכְּבָה ואישן שם ד ט. אם תִּשְׁכַּב לא תפחד וְשָׁכַבְתָּ וערבה לך שנתך משלי ג כד. מעט שנות מעט תנומות מעט חבק ידים לִשְׁכָּב שם ו י. אם שָׁכַבְתִּי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף איוב ז ד. ויהי בְּשָׁכְבוֹ וידעת את המקום אשר יִשְׁכַּב שם ובאת וגלי מרגלתיו ושכבתי6 רות ג ד. —  ושכב את משכב הצהרים: וילכו בני רמון הבארתי רכב ובענה ויבאו כחם היום אל בית איש בשת והוא שֹׁכֵב את משכב הצהרים וכו' ויבאו הבית והוא שֹׁכֵב על מטתו בחדר משכבו ש"ב ד ה-ז. —  ובצרופים כגון שכב ואין מחריד: ונתתי שלום בארץ וּשְׁכַבְתֶּם ואין מחריד ויקר' כו ו. —  שכב בשק: ויקרע בגדיו וישם שק על בשרו ויצום וַיִּשְׁכַּב בשק מ"א כא כז. —  ושכב בעל חיים לשעשועים בחיק האדם: ורש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה וכו' מפתו תאכל ומכסו תשתה ובחיקו תִּשְׁכָּב ותהי לו כבת ש"ב יב ג. —  והנערה הסכנת: יבקשו לאדני המלך נערה בתולה וכו' וְשָׁכְבָה בחיקך וחם לאדני המלך מ"א א ב. —  ושכב החולה או המתחלה: וַיִּשְׁכַּב אמנון ויתחל וכו' ותלך תמר בית אמנון אחיה והוא שֹׁכֵב ש"ב יג ו-ח. וישב יהורם המלך להתרפא ביזרעאל וכו' וירכב יהוא וילך יזרעאלה כי יורם שֹׁכֵב שמה מ"ב ט יה-יו. —  ושכב איש עם אשה, את אשה וכדו' לשם זווג: ויאמר אבימלך מה זאת עשית לנו כמעט שׁכב אחד העם את אשתך והבאת עלינו אשם בראש' כו י. ותאמר לה (לאה לרחל) המעט קחתך את אישי ולקחת גם דודאי בני ותאמר רחל לכן יִשְׁכַּב עמך הלילה תחת דודאי בנך וכו' וַיִּשְׁכַּב עמה בלילה הוא שם ל יה-יו. וירא אתה שכם וכו' וַיִּשְׁכַּב אתה ויענה שם לד ב. וילך ראובן וַיִּשְׁכַּב את בלהה פילגש אביו שם לה כב. ויהי אחרי הדברים האלה ותשא אשת אדניו את עיניה אל יוסף ותאמר שִׁכְבָה עמי שם לט ז. ואשה אשר יִשְׁכַּב איש אתה שכבת זרע ורחצו במים וטמאו עד הערב ויקר' יה יח. ואם שָׁכֹב יִשְׁכַּב איש אתה ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים שם שם כד. איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל וְשָׁכַב איש אתה שכבת זרע במד' ה יב-יג. כי יהיה נער בתולה מארשה לאיש ומצאה איש בעיר וְשָׁכַב עמה וכו' אם בשדה ימצא האיש את הנער המארשה והחזיק בה האיש וְשָׁכַב עמה ומת האיש אשר שָׁכַב עמה לבדו וכו' כי ימצא איש נער בתולה אשר לא ארשה ותפשה וְשָׁכַב עמה  ונמצאו ונתן האיש הַשֹּׁכֵב עמה לאבי הנער חמשים כסף דבר' כב כג-כט. ועלי זקן מאד ושמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל ואת אשר יִשְׁכְּבֻן את הנשים הצבאות פתח אהל מועד ש"א ב כב. ויחזק ממנה ויענה וַיִּשְׁכַּב אתה ש"ב יג יד. ואת תזנותיה ממצרים לא עזבה כי אותה שָׁכְבוּ בנעוריה יחזק' כג ח. —  ושכב אצלה להיות עמה: ויהי כדברה אל יוסף יום יום ולא שמע אליה לִשְׁכַּב אצלה להיות עמה בראש' לט י. —  ועם כנוי, יִשְׁכָּבֶנָּה (קרי): אשה תארש ואיש אחר יִשְׁכָּבֶנָה7 דבר' כח ל. —  ושכבה אשה עם גבר: ותאמר הבכירה אל הצעירה אבינו זקן ואין איש בארץ לבוא עלינו כדרך כל הארץ לכה נשקה את אבינו יין וְנִשְׁכְּבָה עמו ונחיה מאבינו זרע וכו' ותבא הבכירה וַתִּשְׁכַּב את אביה וכו' ויהי ממחרת ותאמר הבכירה אל הצעירה הן שָׁכַבְתִּי אמש את אבי נשקנו יין גם הלילה ובאי שִׁכְבִי עמו וכו' ותקם הצעירה וַתִּשְׁכַּב עמו בראש' יט לא-לה. ותגש אליו לאכל ויחזק בה ויאמר לה באי שִׁכְבִי עמי אחותי ש"ב יג יא. —  ושכב גבר את זכר: ואת זכר לא תִּשְׁכַּב משכבי אשה ויקר' יח כב. —  ועם בהמה: כל שֹׁכֵב עם בהמה מות יומת שמות כב יח. ארור שֹׁכֵב על כל בהמה דבר' כז כא. —  ושכב המת לעפר, על עפר בקבר: גם ברושים שמחו לך ארזי הלבנון מאז שָׁכַבְתָּ לא יעלה הכרת עלינו ישע' יד ח. המוציא רכב וסוס חיל ועזוז יחדו יִשְׁכְּבוּ בל יקומו שם מג יז. בתוך ערלים תִּשְׁכַּב את חללי חרב יחזק' לא יח, וכעין זה שם לב כא, שם שם כח-ל. במתים חפשי כמו חללים שֹׁכְבֵי קבר תהל' פח ו. למה לא מרחם אמות וכו' כי עתה שָׁכַבְתִּי ואשקוט איוב ג יב. ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אֶשְׁכָּב ושחרתני ואינני שם ז כא. ואיש שָׁכַב ולא יקום עד בלתי שמים לא יקיצו ולא יערו משנתם שם יד ב. יחד על עפר יִשְׁכָּבוּ ורמה תכסה עליהם שם כא כו. —  ושכב עם אבותיו במשמ' זו: וְשָׁכַבְתִּי עם אבתי ונשאתני ממצרים וקברתני בקברתם בראש' מז ל. כי ימלאו ימיך וְשָׁכַבְתָּ את אבתיך ש"ב ז יב. וַיִּשְׁכַּב דוד עם אבתיו ויקבר בעיר דוד מ"א ב י. וַיִּשְׁכַּב שלמה עם אבתיו ויקבר בעיר דוד אביו שם יא מג. והימים אשר מלך ירבעם עשרים ושתים שנה וַיִּשְׁכַּב עם אבתיו שם יד כ. —  ושכב לבו, שכבו עֹרקיו: לילה עצמי נקר מעלי וערקי לא יִשְׁכָּבוּן איוב ל יז. כי כל ימיו מכאובים וכעס ענינו גם בלילה לא שָׁכַב8 לבו קהל' ב כג. —  ואמר בן סירא: וישכב שלמה מיואש ויעזב אחריו מנון ב"ס גני' מז כג. ובתו"מ: אין לו גבינים, אין לו אלא גבין אחד הוא גבן האמור בתורה, ר' דוסא אומר כל שגביניו שוכבין בכורות ז ב. דדיו שוכבים כשל אשה שם שם ה. הזב מטמא את המשכב בחמשה דרכים וכו' עומד, יושב, שוכב, נתלה ונשען זבים ב ד. כדי שיהיו שתי שערות שוכבות רב חסדא בשם מר עוקבא, נדה נב.. ומעשה ברבי יהושע שהשכים אצלו אדם ונתן לו אכילה ושתייה והעלהו לגגג לשכב ד"א ה. —  ובסהמ"א גם לגבי דברים שאין בהם רוח חיים במשמ' היה מונח: וכשהכפרת שוכב על עובי הכתלים עולה הזֵר למעלה מכל עובי הכפרת כל שהוא רש"י, שמות כה יא. פרשי כנפים, שלא תעשה כנפיהם שוכבים אלא פרושים הוא, שם שם כ. ודף השלחן שוכב על אותה מסגרת הוא, שם שם כה. ונקפל הסינר לפני הכהן על מתניו וכו' וקצותיו שוכבין עליו הוא, שם כח כו. או גבן וכו' שגביני עיניו שערן ארוך ושוכב9 הוא, ויקר' כא כ. שיורד, מראשו אל זקנו אל פי ראש הכתונת שלו שהזקן שוכב ע"פ הכתונת הוא, תהל' קלג ב. ובדג גדול כשהוא מבושל נראות חתיכות כשהן שוכבות זו על זו וזו אצל זו הוא, איוב מא יה. כשהיא רואה שתי שבלין שנפלו מן הקוצרים לוקטתן אבל שלש שוכבות ביחד אין לוקטתן הוא, שבת קיג:. בתנור אופין מעומד שהפת דבוקה בדופני התנור ועומדת ואינה מוטלת בשכיבה ע"ג שוליו כרעפים שהן שוכבות על רחבן הוא, שם קכה.. שבו עמודים עומדים, שני עמודי כסף כמין עמודי ספר תורה שוכבים לאורכו הוא, ב"ב יד.. היד שוכב תמיד על הצלעות הוא, זבח' יח:. שהצלעות אין שוכבות על רחבן אלא על חודן הוא, חול' נז.. —  ובינו', °שׁוֹכֵב במשמ' אפקי, horizontal: עצי שטים עומדים וכו' שיהא אורך הקרשים זקוף למעלה ברוקות המשכן ולא תעשה הכתלים בקרשים שוכבים להיות רחב הקרשים לגובה הכתלים קרש על קרש רש"י, שמות כו יה. ושלש מיני זויות הם וכו' הנצב הוא זה והוא שקו א"ג העומד עומד על קו ב"ג השוכב כחוט המשקולת אינו נוטה בעמדו לשום צד עמנואל חי ריקי, אדרת אליהו, מי נדה ה. שקו גד עומד על קו אב השוכב ברוך משקלוב, עמודי השמים א, ד.. כל קו העומד על קו שוכב עושה עמו ב' זויות שם שם. —  ובניו' פָעוּ', *שָׁכוּב, כמו שׁוֹכֵב: ותעל שכבת הטל, עלתה תפלתן של אבותינו שהיו שכובים בעפר על פני הארץ רבי אלעזר המודעי, מכי' בשלח, מסכתא ד פרשה ג, מט.. —  ובסהמ"א: כי אסתוורא כעין השוק עד פיסת הרגל שחציה זקופה וחציה שכובה ערוך ערך אסתוורא. רבוצים שכובים רש"י, בכורות נח:. גם בגרעון לא חדלו מחשבי הכללי מלבחור להם סימן להורות בו על המעשה והוא קו שכוב כזה ( — ) דוד פריזנהויזן, כליל החשבון את יב.. —  °ושכובה במשמ' אשה בעולת בעל: ואשה שהיתה שכובה בעדות ואמרו לו שהיא בתולה וכו' מגרש בלי מוהר ר"א הקראי, גן עדן, נשים יח, קנב.. והבתולה שהנה גרושה או אלמנה אף על פי שאינה שכובה מרבית החכמים דנו אותן הבא אליהן כדין הבא באשת איש שהוא מחוייב מות שם שם, קנח:. —  °ושכובת לדה, אשה שילדה ועודנה מוטלת במשכב, Wöchnerin; accouchée; woman in childbed, נוהג בספרות ובדבור.

—  נִפע', תִּשָּׁכַבְנָה10, —  נִשְׁכַּב, ששכבו עמו: ועלליהם ירטשו לעיניהם ישמו בתיהן ונשיהם תִּשָּׁכַבְנָה11 ישע' יג יו. ונלכדה העיר ונשמו הבתים והנשים תִּשָּׁכַבְנָה11 זכר' יד ב. —  ובתו"מ: נשכב מן הזכר ומן הבהמה חייב שתים ירוש' סנה' ז ט. אם אינו ענין לשוכב תנהו ענין לנשכב סנה' טו.. —  ובסהמ"א: נקבה אחת נשכבת לכמה זכרים רש"י, סנה' קח:.

—  פֻע', שֻׁכַּבְתְּ12, —  כמו נפע': שאי עיניך על שפים וראי איפה לא שֻׁכַּבְתְּ13 ירמ' ג ב. —  ובסהמ"א: ועל כן אמר אם לא שכב איש אותך קודם וכו' אבל אפשר ששוכבה קודם ר"א הקראי, גן עדן, נשים, קנז:.

—  הִפע', הִשְׁכִּיבָה, הִשְׁכַּבְתִּים, הַשְׁכֵּב, יַשְׁכִּיב, יַשְׁכִּבֵהוּ, תַּשְׁכִּבֵהוּ, יַשְׁכִּיבֻהוּ, —  א) השכיב את פלוני, עשה שישכב: ויך את מואב וימדדם בחבל הַשְׁכֵּב אותם ארצה ש"ב ח ב. ותקח את בני מאצלי ואמתך ישנה וַתַּשְׁכִּיבֵהוּ בחיקה ואת בנה המת הִשְׁכִּיבָה בחיקי מ"א ג כ. ויעלהו (אליהו את הילד) אל העליה אשר הוא ישכב שם וַיַּשְׁכִּבֵהוּ על מטתו שם יז יט. ותעל וַתַּשְׁכִּבֵהוּ על מטת איש האלהים מ"ב ד כא. ויקברהו בקברותיו אשר כרה לו בעיר דויד וַיַּשְׁכִּיבֻהוּ במשכב אשר מלא בשמים וזנים דהי"ב יו יד. —  ב) במשמ' יצק, שפך: מי יספר שחקים בחכמה ונבלי שמים מי יַשְׁכִּיב איוב לח לז. —  ובתו"מ: מעשה בחסיד אחד שפדה ריבה אחת בת ישראל ולמלון השכיבה תחת מרגלותיו,למחר ירד וטבל ושנה לתלמידיו, אמר להם בשעה שהשכבתיה תחת מרגלותי במה חשדתוני וכו' ת"ר, שבת קכז:. —  ובתפלה: השכיבנו יי' אלהינו לשלום והעמידנו מלכנו לחיים השכיבנו, תפלת ערבית14. —  ובסהמ"א, גם השכיב עצמו: מכבשין, משכיבין את האפר והעפר שיהא חלק רש"י, ביצה לב:. שהוא סועד וסומך את הארץ, מוריד לה גשמים ומשכיב לה טללים וכו' מדה"ג בראש' ב יח, מרגליות, פד. חס במקור נדפס 'חוס' ושלום שלא היו בני עלי שוכבין את הנשים, אלא ואת אשר ישכיבון, שמשכיבין הנשים עם בעליהן טמאות ר' סימון בשם ריב"ל, שם שם כז א, שם תסא. ואם ילונו האורחים בביתו ישכיבם במיטב מטותיו וכו' ויותר נחת רוח עושה לו המשכיבו במטה נאה מהמאכילו והמשקהו ר"י אלנקאוה, מנוה"מ א, ענעלאו, 45. השכיבה עצמה בבית החורף ישנה מרדכי ב"מ שעד. דכיון שעלה עמוד השחר לא שייך לומר השכיבנו, שאין דרך בני אדך להשכיב עצמן באותו פעם הלבוש או"ח רלה ד. —  ואמר המשורר: ועל עיני חמסי לא ללבי והדמעה לשון צדק לראים, כאלו נוצרו עיני נבלים להשכיב את לחיי או נשיאים רמב"ע, הדמי תדרשו, ברודי, יח. כל צר בניב פיהו בשאול יהי משכיב כאשר במי נדבת ידו לעב משכיב הוא, הענק א, שם שטז. תטיף רביב חן ותשכיב טל אהבים כמן עת מרסיס ליל כנפיה מנערת ר"י הלוי, עין נדיבה, זמורה ג, 283.

—  הָפע', הֻשְׁכַּב, מֻשְׁכָּב, הָשְׁכְּבָה, —  השכיבו אותו: ויבא אלישע הביתה והנה הנער מת מֻשְׁכָּב על מטתו מ"ב ד לב. רדה וְהָשְׁכְּבָה את ערלים יחזק' לב יט. וְהֻשְׁכַּב בתוך ערלים את חללי חרב שם שם לב15. —  ובתו"מ: המוצא מת בתחלה מושכב כדרכו נזיר ט ג. —  ובסהמ"א: מוטל, מושכב רש"י, ערוב' יז:. וראשו מושכב לתוכה הוא, סוכה ג.. סואר של קורות המושכבות לארך של בנין הוא, ביצה לא:. אדם רובץ ומושכב הוא, זבח' סב:.