שׁכה
שרש מסֻפק1.
1 [משרש שׁכה כזה, כבינו' הִפע' מן שָׁכָה (גם בהשואות סַכַיַ, נדד, תעה דרך בכוש') גזרו רבים את המלה משכים בירמ' ה ח: סוסים מוזנים מַשְׁכּים היו איש אל אשת רעהו יצהלו, ואחרים גזרו מלה זו מן שָׁכַם (עי' רד"ק) או שראו כאן צורה מן אשך, או שנקדו משְׁכִים, וכך כנראה גם עקילס והסורי, והשבעים דלגו על המלה הקשה. אך אין כל ההצעות מסתברות, ואמנם אפשר שצ"ל מְשֻׁבים, מלשון משובה ישראל, שירמיהו משתמש בה (שם ג ו), ח יא – יב כלפי אשה בוגדת ומנאפת.]