ש"ז, רק מ"ר כנ' שִׁכֻּלָיִךְ,  מצב הַשָּׁכוּל, שְׁכוֹל: עוד יאמרו באזניך בני שִׁכֻּלָיִךְ צר לי המקום גשה לי ואשבה (ישע' מט כ). — ובסהמ"א, גם במ"י: פתיל תכלת, על שם שיכול בכורות (ר' משה הדרש, פרושים לתנ"ך). לשכלם, לגרש יושביך מקרבך הוא קרוי שכול (רש"י, יחזק' לו יב). שום שכול ומום אין בהם (הוא, שה"ש ד ב). תיכלא ועיורא, שיכול בנים ועיורון הדמעה (הוא, שבת קנא:).