ת"ז, שְׂכֻרַת, — מי ששתה יין או שכר ולקה ברוחו משתיה זו, betrunken; ivre; drunk: שמעי נא זאת עניה וּשְׂכֻרַת1 ולא מיין (ישע' נא כא). — ואמר הפיטן: שכורת ולא מיין השליכי תפיך קרחי נא וגוזי (שכורת לא מיין, קינ' ת"ב, ספרד'). — ואמר המשורר: שכורת יגוני חטאים נֻכתה (רמב"ע, יה אשר אשפוך, שעה"ש 78). וכמה יריבם וכמה ישיבם ומה יעציבם והמה שכורים (ר"י הלוי, היוכלו פגרים, זמורה א, 50). אנחנו עבדיו ומקנת חסדיו השכורים ביין דודיו (יוסף בן תנחום ירושלמי, מטמוני מסתרים, 19).