שִׁכֹּר, תוש"ז, שִׁכֹּרָה, שִׁכּוֹרִים, שִׁכּוֹרֵי, שִׁכֹּרֵי, —  מי ששתה הרבה יין או שֵׁכָר ולקה ברוחו משתיה זו, betrunken; ivre; drunk: ויחשבה עלי לְשִׁכֹּרָה (ש"א א יג). ולב נבל טוב עליו והוא שִׁכֹּר עד מאד (שם כה לו). והתעו את מצרים בכל מעשהו כהתעות שִׁכּוֹר בקיאו (ישע' יט יד).  נוע תנוע ארץ כַּשִּׁכּוֹר והתנודדה כמלונה (שם כ ד).  הוי עטרת גאות שִׁכֹּרֵי אפרים וכו' אשר על ראש גיא שמנים הלומי יין (שם כח א).  הייתי כאיש שִׁכּוֹר וכגבר עברו יין (ירמ' כג ט). הקיצו שִׁכּוֹרִים ובכו והילילו כל שתי יין (יואל א ה). יחוגו וינועו כַּשִּׁכּוֹר וכל חכמתם תתבלע (תהל' קז כז). חוח עלה ביד שִׁכּוֹר1 ומשל בפי כסילים (משלי כו ט). ימששו חשך ולא אור ויתעם כּשִּׁכּוֹר (איוב יב כה). — ושותה שכּור2: והוא בתרצה שתה שִׁכּוֹר (מ"א יו ט). ובן הדד שתה שִׁכּוֹר בסכות (שם כ יו). — ובתו"מ: חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומן תרומה האלם והשכור והערום והסומא ובעל קרי (תרומ' א ו). מעשה באשה אחת שהיתה שיכורה3 ומזגו לה את הכוס ואמרה הריני נזירה ממנו (נזיר ב ג). מכאן לשכור שמתפלל כאילו עובד ע"ז (ר' אלעזר, ברכ' לא:). שתוי אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תפלה, שיכור אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה (רבה בר רב הונא, עירוב' סד.). שתוי כל שיכול לדבר לפני המלך, שיכור כל שאינו יכול לדבר לפני המלך (מרי בר רב הונא, שם שם). משל לשנים שרגמו איקונין של מלך, אחד שכור ואחד בדעתו (תנחו' בובר, ויקרא טו). השכור נותן עינו בכוס והחנוני בכיס (שם שמיני ז). — ואמר המשורר: ויישן מלהרע לך כעיף או כשכֹּרה (ר"ש הנגיד, אחי מוסר, בן תהלים הברמן ב, 52). והאני כשכור יתעתע ויהכר (ר"י הלוי, יועץ ומקים, זמורה א, 29). —  ואמר המליץ:  מה שבאדם שאינו מבוסס על הריאה הוא בשכור על הלשון (בוחן צדיק, מכתב ב, הערה). —  ונק' °שִׁכֹּרֶת: מי שלא ראה הצביה שכֹּרת ומיד החשקים בקֹרת, לא ראה מעולם אש בנעורת (עמנו', מחב' כה, הברמן, 716). מי נשקני ואני שכורת (יוסף בן ישראל, מי נשקני, שירי תימן, 57).