פיו"ע, שָׁכֹלְתִי,שָׁכָלְתִי, אֶשְׁכַּל, תִּשְׁכַּל, — שכל האדם, שכל את בניו, מתו עליו הבנים,  d. Kinder verlieren; perdre ses enfants; to loose one's childsen: למה אֶשְׁכַּל גם שניכם יום אחד (בראש' כז מה). ואני כאשר שָׁכֹלְתִּי שָׁכָלְתִּי (שם יה לג). ועי' שָׁכוּל. — ובסהמ"א: כדוב שכול, כמו שוכל, כאשר תאמר חנון ורחום (רש"י, הוש' יג ח). ועלהו לא יבול, שלא שכל אחד מבניו בחייו (מדה"ג  בראש' ו ט, מרגליות, קמח). — ואמר המשורר: לא אהיה מוכר יקר נפשי לעד בפת לחם ומי אשכֹל, כי מאכל עפר יהי טוב לי מהם ואת נפשי מאד אשכל (רמב"ע, הענק ט, ברודי, שפז). יולדים ושוכלים ונותנים ואוכלים והמה רוכלים בנפש אדם (ר"י הלוי, בטרם תקונן, זמורה ד, 31).

— פִע', שִׁכְּלָה, שִׁכֵּלוּ, שִׁכְּלַתָּה, שִׁכַּלְתִּים, שִׁכְּלֻךָ, תְּשַׁכֵּל, תְּשַׁכֶּל-, תְּשַׁכְּלִי, שִׁכְּלָם, מְשַׁכֵּלָה, מְשַׁכֶּלֶת, מְשַׁכָּלֶת, — א) שִׁכֵּל ראובן את שמעון, שִכֵּל אלהים את האדם, שִׁכְּלָה חיה רעה את האדם, שכלה החרב את אם הבנים וכדו', נטלו מהם את ילדיהם: אתי שִׁכָּלְתֶּם יוסף איננו ושמעון איננו (בראש' מב לו). והשלחתי בכם את חית השדה וְשִׁכְּלָה אתכם והכריתה את בהמתכם (ויקר' כו כב). כאשר שִׁכְּלָה נשים חרבך כן תשכל מנשים אמך (ש"א יה לג). שִׁכַּלְתִּי אבדתי את עמי מדרכיהם לא שבו (ירמ' ה ז). ושלחתי עליכם רעב וחיה רעה וְשִׁכְּלֻךְ ודבר ודם יעבר בך (יחזק' ה יז). לו חיה רעה אעביר בארץ וְשִׁכְּלַתָה והיתה שממה מבלי עובר מפני החיה (שם יד יה). והולכתי עליכם אדם את עמי ישראל וירשוך וכו' ולא תוסיף עוד לְשַׁכְּלָם (שם לו יב). יען אומרים לכם אוכלת אדם אתי וּמְשַׁכֶּלֶת גויך היית לכן אדם לא תאכלי עוד וגוייך לא תּשַּׁכְּלִי1 (שם שם יג-יד). כי אם יגדלו את בניהם וְשִׁכַּלְתִים מאדם (הוש' ט יב). — וגם בלי מֻשא: מחוץ תְּשַׁכֶּל-חרב ומחדרים אימה (דבר' לב כה). מחוץ שִׁכּלָה חרב בבית כמות (איכ' א כ). — וְשִׁכְּלָה הארץ, גרמה למות יושביה: והמים רעים והארץ מְשַׁכָּלֶת (מ"ב ב יט).2. — ב) וכמו קל , שִׁכְּלָה האשה או החיה, מתו ילדיה בלדה: רחליך ועזיך לא שִׁכֵּלוּ (בראש' לא לח). לא תהיה מְשַׁכֵּלָה ועקרה בארצך את מספר ימיך אמלא (שמות כג כו). שורו עבר ולא יגעל תפלט פרתו ולא תְּשַׁכֵּל (איו' כא י). — ובהשאלה שִׁכְּלָה הגפן: ולא תְשַׁכֵּל לכם הגפן בשדה (מלא' ג יא). — ובתו"מ: לדוב שהיתה משכלת בחָייה ולא מצאה לשכל בחייה ושכלה בבניה (ר' לוי, מד"ר בראש' מט). לדוב שהיתה משכלת בבני אדוניה (שם שם פו). בראתי אותך שתהיה משכל באומות העולם חוץ מאומה זו שאין לך רשות עליה (שם במד' טז). — ובסהמ"א: שהגין בעדו מן החיות המשכלות שהיו עמו בתיבה (מדה"ג בראש' ז טז). יש בהן חיות משכלות עולות והורגות בכל שנה (שם שמות ח ה). בדם מפני המים המלוחין, בצפרדעים מפני החיות המשכלות (שם שם א ג). — ואמר הפיטן: וישאג שודד וישלוף שנונה לשכל שתלי שבטים (פיוטי יניי, ויחת, זולאי, שפט).

— הִפע', מַשְׁכִּיל, — רחם משכיל, רחם שעֻבריו מתים בלדה: תן להם רחם מַשְׁכִּיל ושדים צמוקים (הוש' ט יד)3.

— נִפע', °נִשְׁכַּל, — כמו קל, ואמר המשורר: גם אני נשכל שכול דומה לעץ האשכל אשר לא יצלח לכל (רשב"ג, שטר עלי, ביאליק-רבניצקי ב, 92).

— פֻע', *שֻׁכַּל, — כמו קל: ושכלה אין בהם, כל מי שלומד מהן אינו משוכל (ילקוט שמע' שה"ש תתקפח, מדר' שה"ש, גרינהוט, ד ב). באשכול, בדור המשוכל (רש"י ישע' סה ח). — ואמר הפיטן: שכלו כמעט רגע לולי קם בפרץ (יוסי בן יוסי, אפחד במעשי, מוסף ב ר"ה). נטיון רעות נבלו, כל יוכלו שכלו, כקש יבש אכלו, כלו כעשן כלו (שלמה הבבלי, אין צור חלף, זולת שבת א חנכה). והאיצו ופגעו לי בתנין אשר שכל ויהיה לי לחבר (ר"ש הנגיד, התנחומים תדבר, הברמן ב, 108). לחוצה בארך גלות משכלת, מענה בפרך מראה ונגאלת (לוי אלתבאן, לחוצה, שעה"ש 121).