*,  ש"ז, — שה"פ מן שכלל, גְמר, השלמה, Vollendung; chévement; completion: אם לבירייה שמים קדמו  ואם לשכלול הארץ קדמה, אם לבירייא שמים קדמו בראשית ברא אלהים וגו', אם לשכלול הארץ קדמה ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים (ר' יוחנן בשם חכמים, ירוש' חגי' ב א, וכעין זה מד"ר ויקר' לו). —  ובסהמ"א: כסאך מעופף ועומד תחתיו משעה שתקעת יתד אריגת המסכת ששיכלול העולם ומסלולו עומד עליה שנים רבות (היכלות רבתי ג, ביהמ"ד ילינק ג, 85). ויזכינו עמך לראות בנין ביתו ושכלול היכלו (ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, יעקב מַן, 118).  ולהיות' דברים נבדלי הבריאה שהיתה ביום הראשון והעשיי' שהוא הקשוט והשכלול שהיה בשאר ימי בראשית ולכן תלה הכתוב התולדות בשניהם (ר"י אברבנאל, בראש' א, אלה תולדות השמים וכו' אין ספק וכו'). —  ואמר הפיטן: כבד יום מקדשי, שכלול מרגוע חפושי (יהודה ליאונטי, אלהים בהנח לך, יוצר ב שבועות, מחז' איטל' ב, קנה.).