קל לא נמצא במקרא.

— הִפע', הִשְׁלִיךְ, הִשְלִיכָם, הִשְׁלִיכָה, הִשְׁלַכְתָּ, הִשְׁלַכְתּוֹ, הִשְׁלַכְתִּי, הִשְׁלַכְתִּיךָ, הִשְׁלַכְתֶּנָה, הִשְׁלִיכוּ, מַשְׁלִיךְ, מַשְׁלִיכֵי, הַשְׁלֵךְ, הַשְׁלִיךְ, השְׁלִכוֹ, הִשְׁלִיכוֹ, הַשְׁלֵךְ, הַשְׁלִכֵהוּ, הַשְׁלִיכַהוּ, הַשְׁלִיכִי, הַשְׁלִיכוּ, אַשְׁלִיךְ, אַשְׁלִךְ, אַשְׁלִיכָה, אַשְׁלִיכֵהוּ, אַשְׁלִכֵם, תַּשְׁלִךְ, תַּשְׁלֵךְ, תַּשְׁלִיכֵנִי, תַּשְׁלִיכֵנִי, תַּשְׁלִכִי, יַשְׁלִיךְ, יַשְׁלֵךְ, יַשְׁלֶךְ-, יַשְׁלִכַהוּ, יַשְׁלִיכֵהוּ, יַשְׁלִכֵם, תַּשְׁלֵךְ, תַּשְׁלִכֵהוּ, נַשְׁלִיכָה, נַשְׁלִכֵהוּ, תַּשְׁלִכוּן, תַּשְׁלִיכֻהוּ, יַשְׁלִיכוּ, יַשְׁלִכוּ, יַשְׁלִכֻם, יַשְׁלִיכוּם, — השליך דבר מן הדברים, השליך אותו אל מקום, אל תוך דבר, אל פיו, במקום, שמה, ארצה, חוצה וכדו', השליך על אדם או אליו, וכדו', זרק, הטיל, Werfen; jeter; to throw: ויאמר אליו יי' מזה בידך ויאמר מטה ויאמר הַשְׁלִיכֵהוּ ארצה וַיַשְׁלִיכֵהוּ ארצה ויהי לנחש שמות ד ב-ג.  כי ידבר אלכם פרעה לאמר תנו לכם מופת ואמרת אל אהרן קח את מטך וְהַשְׁלֵךְ לפני פרעה יהי לתנין שם ז ט.  וַיַשְׁלִכוּ איש מטהו ויהיו לתנינים שם שם יב.  ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תַּשְׁלִכוּן אתו שם כב ל.  ויחר אף משה וַיַּשְׁלֵךְ מידו את הלחת וישבֹר אתם תחת ההר שם לב יט.  ואמר להם למי זהב התפרקו ויתנו לי וָאַשְׁלִכֵהוּ באש שם שם כד.  והסיר את מראתו בנצתה וְהִשְׁלִיךְ אתה אצל המזבח קדמה ויקר' א יו.  ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת וְהִשְׁלִיךְ אל תוך שרפת הפרה במד' יט ו.  ואם בשנאה יהדפנו או הִשְׁלִיךְ עליו בצדיה וימת שם ל כ.  ואם בפתע בלא איבה הדפו או הִשְׁלִיךְ עליו כל כלי בלא צדיה שם שם כב.  ואתפש בשני הלחת וָאַשְׁלִיכֵםמעל שתי ידי ואשברם לעיניכם דבר' ט יז.  ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגן לקחתי ואשרף אתו באש וָאַשְׁלִךְ את עפרו אל הנחל שם שם כא.  ויפרשו את השמלה וַיַּשְׁלִיכוּ שמה איש נזם שללו שופט' ח כה.  וַתַּשְׁלֵךְ אשה אחת פלח רכב על ראש אבימלך ותרץ את גלגלתו שם ט נג.  וַיַּשְׁלֵךְ הלחי מידו שם יה יז.  מי הכה את אבימלך בן ירבשת הלוא אשה הִשְׁלִיכָה עליו פלח רכב מעל החומה ש"ב יא כב.  וירא האיש כי עמד כל העם ויסב את עמשא מן המסלה השדה וַיַּשְׁלֵךְ עליו בגד שם כ יב.  ויכרתו את ראש שבע בן בכרי וַיַּשְׁלִכוּ אל יואב שם שם כב.  וימצא את אלישע וכו' וַיַּשְׁלֵךְ אדרתו אליו מ"א יט יט.  ויצא אל מוצא המים וַיַּשְׁלֶךְ שם מלח מ"ב ב כא.  והערים יהרסו וכל חלקה טובה יַשְׁלִיכוּ איש אבנו ומלאוה שם ג כה.  ויאמר וקחו קמח וַיַּשְׁלֵךְ אל הסיר שם ד מא.  ויקצב עץ וַיַּשְׁלַךְ שמה ויצף הברזל שם ו ו.  ויצא את האשרה וכו' וידק לעפר וַיַּשְׁלַךְ את עפרה על קבר בני העם שם כג ו.  ואת המזבחות וכו' נתץ המלך וירץ משם וְהִשְׁלִיךְ את עפרם אל נחל קדרון שם שם יב.  גזי נזרך וְהַשְׁלִיכִי ירמ' ז כט.  בשנו מאד כי עזבנו ארץ כי הִשְׁלִיכוּ משכנותינו שם ט יט.  ויהי כקרוא יהודי שלש דלתות וארבעה יקרעה בתער הספר וְהַשׁלֵךְ אל האש שם לו כג.  והיה ככלתך לקרא את הספר הזה תקשר עליו אבן וְהִשְׁלַכְתּוֹ אל תוך פרת שם נא סג.  ומהם עוד תקח וְהִשְׁלַכְתָּ אותם אל תוך האש יחזק' ה ד.  כספם בחוצות יַשׁלִיכוּ וזהבם לנדה יהיה שם ז יט.  הַשְׁלִיכוּ מעליכם את כל פשעיכם שם יח לא.  איש את שקיצי עיניהם לא הִשְׁלִיכוּ ואת גלולי מצרים לא עזבו שם כ ח.  וְהִשְׁלִיכוּ הכהנים עליהם מלח והעלו אותם עלה ליי' שם מג כד.  ויאמר זאת הרשעה וַיַּשְׁלֵךְ אתה אל תוך האיפה וַיַּשְׁלֵךְ את אבן העופרת אל פיה זכר' ה ח.  ויאמר יי' אלי הַשְׁלִיכֵהוּ אל היוצר וכו' ואקחה שלשים הכסף וָאַשְׁלִךְ אתו בית יי' אל היוצר שם יא יג.  עת לְהַשְׁלִיךְ אבנים ועת כנוס אבנים קהל' ג ה.  וָאַשְׁלִיכָה את כל כלי בית טוביה החוץ מן הלשכה נחמ' יג ח. — והשליך פלוני אדם או את נבלתו אל בור, הבורה, בים, אל ארץ היאורה, וכדו':  וַתַּשְׁלֵךְ את הילד תחת אחד השיחם בראש' כא יה.  ועתה לכו ונהרגהו, וְנַשְׁלִכֵהוּ באחד הברות שם לז כ.  ויאמר אלהם ראובן אל תשפכו דם הַשְׁלִיכוּ אתו אל הבור הזה שם שם כב.  ויקחהו וַיַּשְׁלִכוּ אתו הברה שם שם כד.  ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן ילוד היארה תַּשְׁלִיכֻהוּ שמות א כב.  ויצעק (משה) אל יי' ויורהו יי' עץ וַיַּשְׁלֵךְ אל המים וימתקו המים שם יה כה.  ויהי לעת בוא השמש צוה יהושע וירידום מעל העצים וַיַּשְׁלִיכֻם אל המערה אשר נחבאו שם יהוש' י כז.  ויאמר (יהוא) אל בדקר שלשה שא הַשְׁלִכֵהוּ בחלקת שדה נבות היזרעאלי מ"ב ט כה.  וַיַּשְׁלִיכוּ את האיש בקבר אלישע שם יג כא.  ויציאו את אוריהו ממצרים ויבאה אל המלך יהויקים ויכהו בחרב וַיַּשְׁלֵךְ את נבלתו אל קברי בני העם ירמ' כו כג.  ייקחו את ירמיהו וַיַּשְׁלִכוּ אתו אל הבור שם לח ו.  הרעו האנשים האלה את כל אשר עשו לירמיהו הנביא את אשר הִשְׁלִיכוּ אל הבור שם שם ט.  ופרצים תצאנה אשה נגדה וְהִשְׁלַכְתֶּנָה ההרמונה עמ' ד ג.  ועשרת אלפים חיים שבו בני יהודה ויביאום לראש הסלע וַיַּשְׁלִיכוּם מראש הסלע דהי"ב כה יב. — והשליך האלהים דבר או אדם:  ויהי בנסם מפני ישראל הם במורד בית חורן ויי' הִשְׁלִיךְ עליהם אבנים גדולות מן השמים יהוש' י יא.  על ארץ הִשְׁלַכְתִּיךָ יחזק' כח יז.  וַתַּשְׁלִיכֵנִי מצולה בלבב ימים יונה ב ד.  וְתַשְׁלִיךְ במצלות ים כל חטאתם מיכה ז יט.  וְהִשְׁלַכְתִּי עליך שקצים נחום ג ו.  כי נשאתני וַתַּשְׁלִיכֵנִי שם קב יא.  כפור כאפר יפזר מַשְׁלִיךְ קרחו כפתים שם קמז טו-יז.  ישאהו קדים וילך וישערהו ממקמו וְיַשְׁלֵךְ עליו ולא יחמול איוב כז כא-כב.  — ובפרט השליך אלהים אדם או עם מעל פניו, מפניו, מלפניו:  ויחן יי' אתם וכו' ולא הִשְׁלִיכָם מעל פניו מ"ב יג כג.  וימאס יי' בכל זרע ישראל וכו' עד אשר השְׁלִיכָם מפניו שם יז כ.  כי על אף יי' היתה בירושלם וביהודה עד הִשְׁלִכוֹ אתם מעל פניו שם כד כ, וכעין זה ירמ' כב ג.  אל תַּשְׁלִיכַנִי לעת זקנה תהל' מא ט.  אל תַּשְׁלִיכֵנִי מלפניך שם נא יג.  — ובשמושים מיֻחדים, השליך גורל, הפיל גורל:  לכו והתהלכו בארץ וכתבו אותה ושובו אלי ופה אַשְׁלִיךְ לכם גורל לפני יי' בשלה וילכו האנשים ויעברו בארץ ויכתבוה וכו' וַיַּשְׁלֵךְ להם יהושע גורל בשלה לפני יי' יהוש' יה ח-ט.  — והשליך חבל בגורל, חלק חבלים בהפלת גורל:  לכן לא יהיו לך מַשְׁלִיךְ חבל בגורל בקהל יי' מיכה ב ה.  — השליך האדם נעלו על מקום כסימן לבוז:  מואב סיר רחצי על אדום אַשְׁלִיךְ נעלי תהל' ס י, שם קח י.  — השליך חכה ביאור, צד בו דגים:  ואנו הדיגים ואכלו כל מַשְׁלִיכֵי ביאור חכה ופרשי מכמרת על פני מים אמללו ישע' יט ח.  — השליך האדם דבר או את האל אחרי גוו, אחריו, עזב אותו ולא שם לבו עליו:  ותלך ותעשה לך אלהים אחרים ומסכות להכעיסני ואתי הִשְׁלַכְתָּ אחרי גוך מ"א יד ט.  ואתה חשקת נפשי משחת בלי כי הִשְׁלַכְתָּ אחרי גוך כל חטאי ישע' לח יז.  לכן כה אמר אדני יי' יען שכחת אותי וַתַּשְׁלִיכִי אותי אחרי גוך וגם את שאי זמתך יחזק' כג לה.  ואתה שנאת מוסר וַתַּשְׁלֵךְ דברי אחריך תהל' נ יז.  — השליך האדם את עבותי הזולת מעליו, השתחרר מהם:  ננתקה את מוסרותימו וְנַשְׁלִיכָה ממנו עבתימו שם ב ג.  — השליך האדם את יהבו על האל, בטח בו וסמך עליו:  הַשְׁלֵךְ על יי' יהבך והוא יכלכלך שם נה כג.  — השליך האדם את נפשו מנגד ויצל אתכם מיד מדין שופט' ט יז.  — השליך האל טרף משני הבולע:  ואשברה מלתעות עול ומשניו אַשְׁלִיךְ טרף איו' כט יז.  — השליך העץ את נצתו:  יחמס כגפן בסרו וְיַשְׁלַךְ כזית נצתו שם יה לג.  — השליך האל אמת ארצה:  וצבא תנתן על התמיד בפשע ותַשְׁלֵךְ אמת ארצה ועשתה והצליחה דנ' ח יב .  — והשליך הס :  והילילו שירות היכל ביום ההוא נאם אדני יי' רב הפגר בכל מקום הִשְׁלִיךְ הס1 עמ' ח ג.  — והשליכה את האדם עצתו:  יצרו צעדי אונו וְתַשְׁלִיכֵהוּ2 עצתו איו' יח ז.  — ובתו"מ: הרוצה לחזום עלי ירק להקל ממשאו לא ישליך עד שיעשר דמאי ג ב.  גרעיני תרומה בזמן שהוא מכניס אסורות ואם השליכן מותרות תרומ' יא ה.  בראשונה היו עוקרין (הכלאים) ומשליכין לפניהם (הבעלים), משרבו עוברי עברה היו עוקרין ומשליכין על הדרכים ר' יהודה, שקל' א ב.  נתן לו את הדינר ואמר לו תן לי את המעות אמר לו נתתים לך והשלכתם לתוך כיסך ישבע שולחני שבוע' ז ו.  והסיר את המראה ואת הנוצה ואת בני מעים היוצאים עמה והשליכן לבית הדשן  זבח' ו ה.  המבכרת3 המקשה לילד מחתך אבר אבר ומשליך לכלבים חול' ד ב.  המבכרת שהפילה שליא ישליכנה לכלבים שם שם ז.  שלש על שלש שהשליכה באשפות טהורה כלים כז יב.  כרכן בשירי הלשון והשליך לתוך שרפתה פרה ג יא.  לא היו קוברין (את הנפלים) אלא משליכין ר' יהודה נדה ז ד.  מצא בה תינוק מושלך וכו' הולכין אחר רוב המשליכין הוא, מכשיר' ב ז.  כל שנותנין לו אגוז ומשליכו, צרור והוא נוטלו המוציא בידו כמוציא באשפה בשם רב נחמן בר יעקב, ירוש' מע"ש ד ד  .  בן בוהיון נתן פיאה לירק ובא אביו ומצאן לעניים שהיו טעונין ירק ועומדין על פתח הגינה ואמר להם בני השליכו מעליכם ת"ר, פסח' כז..  והיו בעלי בתים שמחין שתי שמחות, אחת שמנכשין להם שדותיהן ואחת שמשליכין לפני בהמה מו"ק י:.  כאשת איש שיוצאת והיא מתביישת שלא יראה עוברה לזמן והיא משלכתו בלילה מד"ר בראש' נא.  אם משליכים אנו עצמנו לים אנו באים לחיי העולם הבא וכו' עמדה כת ראשונה וכו' והשליכו עצמן לים וכו' עמדה כת שנייה וכו' והשליכו עצמן לים וכו' שם איכה א, על אלה אני בוכיה.  —  ובסהמ"א:  שוב מעשה באחד שהיה מקושט תמרין, באת אשה אחת אמרה לו השלך לי מעט, אמר לה תתקדשי לי אמרה לו השלך השלכה אמר רב זביד כל השלך אינן קדושין הלכ' פסוק' לתלמידי יהודאי גאוּן, 82.  ואחר כך השיג השכל כי יש לאבן משליך השליכה ר"י א"ת, חו"ה, היחוד י.  — °ובמשמ' נִכה מן המנין:  שכל קשת שהיא מוספת על חצי עגולה אם אתה משליך אותה מן הקו הסובב ישאר בידך הקשת שהיא חוסרת מחצי עגולה ראב"ח הנשיא, חבור המשיחה והתשבורת ב ד, 74.  כשתשליך ימי חדש הלבנה שבעה שבעה שהן ימי השבוע ישאר יום אחד ושתים עשרה שעות ושבע מאות ושלשה ותשעים חלקים ימב"ם, קדה"ם ו ה.

— הָפע', הֻשְׁלַךְ, הֻשְׁלָכָה, הָשְׁלַכְתָּ, הָשְׁלַכְתִּי, הֻשְׁלְכוּ, מֻשְׁלָךְ, מֻשְׁלָכִים, מֻשְׁלֶכֶת, תֻּשְׁלְכִי, יֻשְׁלָכוּ, —  שהִשליכו אותו:  ותאמר האשה אל יואב הנה ראשו מֻשְׁלָךְ אליך בעד החומה ש"ב כ כא.  ותהי נבלתו (של איש האלהים אשר בא מיהודה) מֻשְׁלֶכֶת בדרך וכו' והנה אנשים עברים ויראו את הנבלה מֻשְׁלֶכֶת בדרך וכו' וישמע הנביא וכו' וילך וימצא את נבלתו מֻשְׁלֶכֶת בדרך מ"א יג כד-כה.  ואתה הָשְׁלַכְתָּ מקברך כנצר נתעב ישע' יד יט.  וחלליהם יֻשְׁלָכוּ שם לד ג.  והעם אשר המה נבאים להם יהיו מֻשְׁלָכִים בחוּצות ירושלם ירמ' יד יו.  העצב נבזה נפוץ האיש הזה כניהו וכו' מדוע הוטלו הוא וזרעו וְהֻשְׁלְכוּ על הארץ אשר לא ידעו שם כב כח.  לכן כה אמר יי' על יהויקים מלך יהודה לא יהיה לו יושב על כסא דוד ונבלתו תהיה מֻשְׁלֶכֶת לחרב ביום ולקרה בלילה שם לו ל.  לא חסה עליך עין לעשות לך אחת מאלה לחמלה עליך וַתֻּשְׁלְכִי אל פני השדה בגעל נפשך יחז' יו ה.  ותתש בחמה הֻשְׁלָכָה שם יט יב.  עליך הָשְׁלַכְתִּי מרחם תהל' כב יא.  ועד שר הצבא הגדיל וממנו הרים התמיד וְהֻשְׁלַךְ מכון מקדשו דנ' ח יא.  — ובתו"מ:  מי שהיה מושלך לבור ואמר כל השומע את קולו יכתוב גט לאשתו הרי אלו יכתבו ויתנו גיט' ו ו.  דבר אחר דמי אחיך, שהיה דמו מושלך על העצים ועל האבנים סנה' ד ה.  מצא בה תינוק מושלך אם רוב נכרים נכרי ואם רוב ישראל ישראל מכשיר' ב ז.  שלא עלת על דעת שתהא אשתו מושלכת לכלבים ירוש' כתוב' יג ב.  תינוק כל זמן שמושלך בשוק אביו או אמו מעידין עליו רב, שם ב"ב ג א.  המוצא מת בתחילה מושלך כדרכו נוטלו ואת תבוסתו שם שם ה א.  מצאוהו חנוק ותלוי באילן הרוג ומושלך על גבי הסייף שמח' ב ג.  לגבור רוכב על הסוס והסוס רץ וראה תינוק אחד מושלך ומשך הסוס ולא הזיק את התינוק מד"ר בראש' כב.  מי היה מחכה למשה שהושלך ליאור שיהיה כמו שנהיה שם שם פח.  כיון שהושלך משה למים אמרו כבר מושלך מושיען במים, מיד בטלו הגזרה שם שמות א.  אמר לפניו (החוטא במותו) רבון העולמים אני לא חטאתי נשמה היא שחטאת, משעה שיצתה ממני כאבן שהושלך ע"ג קרקע אני נשלך1 שם ויקר' ד.  רבן גמליאל היה מטייל מן עכו לכזיב וכו' ראה ככר אחד מושלך בדרך שם שם לז.  ר' יצחק בן אלעזר הוה מטייל בשינותא בקיסרי מצא קולית אחת מושלכת בדרך שם במד' יח.  לתלמיד שהיה מהלך עם רבו וראה גחלת מושלכת שם דבר' א.  ואמרין לו שוטה שבעולם מנוול היית ומושלך לאחר מיתתך שם רות ג.  עלה ומצאו שהכישו נחש ומת מושלך בין החביות שם קהל' א.  לאחר שהיה מושלך לתוך המים תנחו' שלח לא.  — ואמר הפיטן:  שמח ואמור האח בהחיותך האח והנותר באח והשלך על אורים רשב"ג, שמר לבי מענה, ביאליק-רבניצקי ב, 138.

— קל, °שָׁלַךְ, — כמו הִפע' ואמר הפיטן:  שלוך שרץ טבילה תעל שלמה ב' יהודה הבבלי, אך בך לדל מעוז, סליח' ער"ה ויוה"כ.

— נִפע', °נִשְׁלַךְ1, כמו הָפע':  לפי שהגין היאור על משה כשנשלך לתוכו לפיכך לא לקה על ידו לא בדם ולא בצפרדעים רש"י, שמות ז יט.  עליך השלכתי מרחם, נשלכתי מרחם הוא תהל' כב יא.  אינו רוצה שיהיו פרורים נשלכים לדרס ברגל הוא, פסח' קיא:.  בשני רעבון, שהרבה נשלכין לא רצו חכמים לפוסלם מחמת יציאת קול הוא, קידוש' עג:.  ודניאל להיכן אזיל, כשהושלכו חביריו לתוך כבשן האש שלא נשלך עמהם הוא סנה' צג..  וספרי תורות נקרעים וכזרעים נזרעים והחמשים נשלכים בכל מהלכים ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, יעקב מַן, 39.  — ואמר הפיטן:  הן לך אני נשלך איך לא אקוה לך רשב"ג, שאל להודות, ביאליק-רבניצקי ב, 45.  שנואה ונשלכת כמוגרים בביב רש"י, תפלה לקדמך, סליח'.

— פִע', שִׁלֵּךְ, — כמו הִפע', ואמר הפיטן:  זר זד בשלכו יתן עז למלכו ר"א קליר, אנסיכה, מוסף ר"ה.