פי"י, שַׁלּוֹתָ, שָׁלֲלוּ, תָּשֹׁלּוּ, יְשָׁלּוּךָ1, שְׁלֹל, שֹׁל, שֹׁלֲלִים, שֹׁלֲלֶיהָ, — שָׁלַל צבא עם או את חיל גוים וכדו', חטף מהם שלל לאכל אותו, טרף טרף2, zum Essen (Fressen) rauben; piller pour manger; to pillage as food: והיתה כשדים לשלל כל שֹׁלֲלֶיהָ ישבעו (ירמ' נ י). וְשָׁלֲלוּ חילך ובזזו רכלתך (יחזק' כו יב). וְשָׁלֲלוּ את שֹׁלֲלֵיהֶם ובזזו את בזזיהם (שם לט י). כי אתה שַׁלּוֹתָ גוים רבים יְשָׁלּוּךָ3 כל יתר עמים (חבק' ב ח). — ובצרוף שָׁלַל שָׁלָל, במשמ' זו: לִשְׁלֹל שלל ולבז בז ולשימו מרמס כחמר חוצות (ישע' י ו). ונשא המנה וְשָׁלַל שללה ובזז בזה (יחזק' כט יט). לִשְׁלֹל שלל ולבז בז להשיב ידך על חרבות נושבות (שם לח יב). —  ושלל אדם לזולתו מן הצבתים, חטף ונתן לו לאכל4: וגם שֹׁל תָּשֹׁלּוּ לה מן הצבתים (רות ב יז). — ובמגלות ים המלח: ושול שללכה עושי חיל (מגי', גנוז' ב, נא). — ובסהמ"א גם במשמ' שדד ושבה בכלל, וגם בינ' פעוּׁ שָׁלוּל: יצאה דינה לראות בבנות המשחקות ושללה ושכב עמה (פדר"א לח).  ובשלוליתו של נהר, פי' בתוך הנהר מקום שמיי גשמים שוללים והוא מקום שטיפתו (ר"ח, ב"מ כא:). עניים מרודים, שנרדים מבני אדם ששללום (רגמ"ה, ב"ב י.). שלולית, כעין אמת המים ומקום שמי גשמים שוללין שם (הוא, שם נה.). שהיו יראים מהם שיהיו שוללים אותם (רש"י, במד' לא ב). יבוזו וישללו זה את זה (הוא, ישע' ט יט). סיעות של רשעים שללוני (הוא, תהל' קיט סא). ואמרו על חסיד שפגע אנשים שבים ממלחמת אויבים ושללו שלל אחר מלחמה חזקה, אמר להם: שבתם מן המלחמה הקטנה שוללים שלל, למלחמה הגדולה התעתדו (ר"י א"ת, חו"ה, יחוד המעשה ה). ונפשותם עיפות וגופותם יגעות דעותם שלולות ובינותם מנופצות (שם, הפרישות ז). — ואמר הפיטן: פארתו בקדוש יום וסכוך ענן עד ישבה שבי וישלול נות בית  (יוסי בן יוסי, אתה כוננת, מחז' איטל' ב יד). רצו שלול מתן לפידים5 קפצו ידים רפות ברפידים (ר"א קליר, תמימים, קרוב' זכור). תן אויבי שלול וכמו שבלול יהלך תמס (ר"י נג'ארה, יה חיש דרורי, פריס-חורב, 181). —  ואמר המשורר: מפיצה והורגת ושוללת (ר"ש הנגיד, כמו זאת, הברמן א, 67). שלל שלליה וכמס באצרותיו (רשב"ג, מי זאת, ביאליק-רבניצקי א, 61). וכל חכמה לחכמתו עזובות וגם מבעליהן הן שלולות (הוא, תהלת אל, שם שם, 77). ומשנאי בשלי את לבי יִשֹׁלו וידי כסלי וסכלי נתיבותי יסלו (רמב"ע, מדי ימי ושני, דוקס, 87). איכה ירוץ לשלֹל שלוּל או איך שדוּד יהיה שוֹדד (הוא, מה לי וזמן, ברודי, לו). אמרים מעצת ברים שלולים ומדעת בני בין יהיו עד (הוא, הענק י, ברודי, שצט). שללה לבי בדדים עלי לב מנחים (ר"י הלוי, יעלת חן, זמורה ב, 13). עוד טל ילדותך על מצחך ינוח הוא ישב לך הנפשות ישלול כל רוח (יל"ג, חנה, שירי יל"ג א, 4). — °ובלשון הפילוסופיה, שָׁלַל תכונה מדבר, אמר שאין לדבר תכונה זו, ואף סתם שָׁלַל דבר, אמר שאיננו6, absprechen, verneinen; contester, (dé)nier; to dispute, deny: השוללות במדות הבורא ית' אמתיות מן המחייבות (ר"י א"ת, חו"ה, היחוד י). אין אנחנו שוללים משום אדם גמול מעשיו הטובים (הוא, כוזרי א קיא). חי ואחד וראשון ואחרון, סוּפר עליו באלה כדי לשלול ממנו הפכם וכו' שהוא חי, לשלול ממנו תאר המות וכו' אחד לשלול ממנו הרבוי וכו' (שם ב ב). אני רואה אותך מגנה הפילוסופים וכו' ואתה שולל מהם כל מעשה טוב (שם ד יח). לפי שהפסוק כבר שללה שם משקה (פרוש רמב"ם, מכשירין ו ו). וצריך שנבאר לך תחלה איך הם השוללים תארים על צד אחד וכו' איך אין לנו דרך בתארו אלא בשוללים לא בזולתם (ר"ש א"ת, מו"נ א נח). כל מה שתוסיף בשלילה ממנו יתעלה תקרב אל ההשגה ותהיה יותר קרוב אליו ממי שלא שלל כלל (שם שם נט). כל משפט אם שתחייב בו דבר לדבר וכו' או תשלל בו דבר מדבר כאמרך אין ראובן חכם וכו' וכאשר תשלל בו דבר מדבר נקראהו המשפט השולל וכו' ופעמים יהיה שהמשפט השולל ישלול הנשוא מכל הנושא כאמרך אין אחד מבעלי החיים אבן, וזה נקרא השולל הכללי (מלות ההגיון ב). כל מה שהיה הפועל השלול מהאדם יותר גדול (ההלצה, 109). כי השלול נשוא בשלילה כמו שהמחויב נשוא בחיוב (כונות הפילוסופים לאלגזאלי). הבורא ית' ברא בתחילה יסוד דק פשוט וצלול ושלול מכל צרה (ר"י הישראלי, יסוד עולם א, ד.). כל אחד יכול לשלול כפי רצונו (מנחת קנאות, קופמן, 22]. ואמנם אמרו בכח האכילה ההיא הוא מאמר מחייב ואין כחו כח השולל כמו לחם לא אכל וכו' (ר"י אברבנאל, מ"א ט). ולשלול זה אמר הנביא שובה ישראל (ר' אליהו הכהן, שבט מוסר כז). — ואמר המשורר: המנשמת אלהים לבך ריק ומהרגש גויתך שלולה (יוסף צרפתי, בתמהון יעקב, שירת איטליה, שירמן, רל).

— הִתפ', אֶשְׁתּוֹלֲלוּ, מִשְׁתּוֹלֵל, — הִשְׁתּוֹלֵל, היה נעדר או משולל דבר, כגון משולל בגדים או משולל יכֹלת, נטלו חושיו7: ותהי האמת נעדרת וסר מרע מִשְׁתּוֹלֵל8 (ישע' נט יה). אֶשְׁתּוֹלֲלוּ  אבירי לב נמו שנתם ולא מצאו אנשי חיל ידיהם (תהל' עו ו). — ובסהמ"א: על עניין סוד הנשמה אחר צאתה מן הגוף והשתוללה ממנו למי היא ואנה תלך (ר"מ דיליאון, נפש החכמה ב). ובראותי עוצם רעתם אשתוללתי נעויתי משמוע ומראות נבהלתי (עמנו', מחב' כח, הברמן, 812). — ואמר הפיטן: גאלתני מראש ממסתוללי, גדעת שבט משתללי (מנחם  בר' מכיר, אחור וקדם, זולת הפס' א). — ואמר המשורר: לא מצאו מליץ יכפר בעדם מכל סגלתם אשר אצרו, אשתוללו יחד וריקם הלכו מתועפות כספם אשר צברו רשב"ג, בימי יקותיאל, ביאליק-רבניצקי א, 53.  ופגע במשתולל אשר חלל יפעת מליצתי ברק בה רק עמנו', מחב' ז, הברמן, 212.  , יודעי נהי נאלמו, אשתוללו המקוננות שבת מעשה עט סופר אדם, מראה הערב והבקר.  הוי אזכיר אשתולל, הוי שוד ורצח מיכ"ל, אל הכוכבים. —  ואמר המליץ:  אל נא תשתולל אמנון, ענהו עוץ, ברח לך כי בא השמש מפו, אהבת ציון, כג.  — °השתולל בפלוני, לעג לו:  צריך שיהיה בו (בת"ח)  מדת הגאוה שלא יהיו קלי הדעת משתוללין בו ר"מ מאירי, משיב נפש, בשם רש"י. —  °הִשְׁתּוֹלֵל מדבר, אין בו הדבר:  ותמצא הכתוב ישתולל מן ההגשמה ויעיר על שהיא נאמרת בהעברה אמו"ר ב ג א.  הוא לא ישלול את עצמו מהשלמיות הצודקים בו יען הוא עצמיי לכל המצוי והנמצא לכסוף ולאהוב לקיים ולהעמיד עצם שלמיותיו המיוחדות אליו ולא ישתלל ולא יעזוב שישללוהו שער השמים לר"א אירירה ג ב.  סוד הנשמה אחר צאתה מן הגוף והשתוללה ממנו למי היא ואנה תלך ומה ענינה אבקת רוכל, יה:.

—  נִפע', °נִשְׁלַל, —  נלקח כשָׁלָל:  כי היום שבת קדש וראוי להיות קדש שלל הנשלל בו רש"י, יהוש' ו יז. —  ובהשאלה, אמרו עליו שאין בו תכונה מן התכונות:  אלו דמית בנפשך אחד מבני אדם נשלל זה הכח וכו' היה אובד לשעתו ר"ש א"ת, מו"נ א עב.  כי מכל טובותי נשללתי עמנואל, מחב' י, הברמן, 285.  וזהו סוד קוצו של יו"ד הקוץ העליון שהוא רמז העליון הנק' אין הנשלל מכל ההשגות ר"י ג'יקטיליה, שערי אורה, מנטובה, לח..  זוהר פנימי מתנוצץ לפי שעה ומסתלק כרגע ואינו נישג בשום צד אי איפשר לעמוד עליו כי הוא זהר נשלל בלי לבוש ר"מ בן גבאי, עבודת הקדש, סתרי התורה יח.  כל הדברים הרוחניים המשמשים ועושים שליחותם בזה העולם השפל כולן מתלבשין בעת הצורך ואחר כך נשללין ויוצאין ממלבושיהן ריקנטי א, וירא, כד..  וכבא משה אל אהל מועד היו פניו נשללות מאותו מלבוש כי אין לו עסק בתחתונים שם שם. —  ואמר המשורר:   ומהוד ומכלל בגלות נשלל ר"י הלוי, יושב אמלל, זמורה ז, 273.

—  פֻע', °שֻׁלַּל, —  נשדד, נעשק, ואמר המשורר:  ונזרי חֻלל ועמי שלל וחלקי קֻלל ויהי לזר ירשה ר"י הלוי, אהה אדני, שעה"ש, 115.

—  פוֹעַ', °שׁוֹלַל9, —  שללו אותו, אמרו שאיננו, שאין בו:  מה שיחויב לו או ישולל ממנו יתברך ר"ש א"ת, מו"נ א לד.  שפעמים ישולל מהדבר מה שאין דרכו שימצא לו, כמו שנאמר בכותל לא רואה שם שם נח.  אולי לא יגיע למדרגה העליונה ההיא אלא פעם אחת בכל ימיו ואחר כן תשולל ממנו שם ב מה.  גשם משולל מכל צורה ר"ח קרשקש, אור ה' נ.  כשיושקפו דבריהם בעיון מוחלט בזולת הרגל ומנהג משולל מהתואנה ייראה כי מעולם וכו' אפודי, כלימת הגוים, הצופה מארץ הגר ג, 105.  לידיעת משפטי התורה על דרך הכללים והוא הפסק דין עליהם משולל מהמחלוקת הוא, מעשה אפוד, הקד'.  ואם כן הראשון יתבר' שהוא משולל מהם תכלית השלילה ר"מ אלדבי, שבילי אמונה א.  הנה דבריו אלה יראו משוללי דעת ר"מ אלשיך, איוב ג ג.  וגם איך תצדק בריחה בימים משוללי ממשות הוא, שם ט כה.  ובהיות האדם בריא משולל מכל חולי וצער וכו' ר"א הכהן, שבט מוסר, לב.  צועק מר על עניים שהם משוללים דרך ארץ ומלאים מדות מגונות שם פט.

—  הִפע', °הִשְׁלִיל, —  השליל דבר מדבר, עקר והוציא אותו:  המציאות או פועל שני אשר בו יגבילהו ויציירהו וישלילהו א"ס ב"ה סבתו שער השמים לר"א אירירה ה יב.  ונכנסה שם להשליל הנשמה מגופה ריקנטי, בראש' א.  ומכל אלה ניצול כל אחד מישראל עם הארץ כשישליל ממנו ולא יתארו רי"א מודינה, ארי נוהם ג כז.

—  הָפע', °הָשְׁלַל, —  כמו נִפע':  הטיל עליהם המנוי והכח הזה ומסרו בידם לא שיושלל הוא ית' מן הכח ר' בחיי עה"ת, בראשית, להאיר על הארץ.  אחר שהמובן אצלנו מחי חכם הם שלמיות לא יושללו על הדרך הראשון שנבין מהם שאיננו חי וכו' ר"י אלבו, עקרים, ב ל