ש"נ, — גדיעת העץ המָשלך: ועוד בה עשריה ושבה והיתה לבער כאלה וכאלון אשר בְּשַׁלֶּכֶת מצבת בם זרע קדש מצבתה (ישע' ו יג). — ובסהמ"א גם במשמ' השלכת העץ את עליו, הַשָּׁרָה: ובשם שער אחד מן השערים שבירושלים: לשפים ולחסה למערב עם שער שַׁלֶּכֶת במסלה העולה משמר לעמת משמר (דהי"א כו יו). — ואמר המשורר: בחוץ ובקרב עת כי תופיעי חיים ושמחות בכנפך תביאי ובבואך הה עצבון גם שלכת (יל"ג, חג לאדני). פה עץ החיים נצב בשלכת עליו נבלו ולפי בור יפזרו (הוא, בית מועד לכל חי). והאלה נצבת בשלכת שנשרו עליה (הוא, העצמות היבשות). לכה דודי לקראת כלה המברכת מצבתה קדש בשלכת (לטריס, נשיא בישראל, סוף ממצרים, 2).