*, פ"י, — חבר בתפירה חטופה, בלולאות ברוחים גדולים1, heften; agrafer; to tack, stitch: על כל המתים הוא שולל לאחר שבעה ומאחה לאחר שלשים, וישלול יום ז' ויאחה יום שלשים (ירוש' מו"ק ג ה). הורי ר' יסא לשלול למחר (שם שם ג ז). האשה שוללת מיד ומאחה לאחר שלשים (שם שם ג ח). והאשה שוללתו לאלתר מפני כבודה (בבלי שם כב:). חכם כיון שהחזירו פניהם מאחורי המטה שוללין (שם כה.). וכולן רשאין לשוללן ולמוללן וללוקטן ולעשותן כמין סולמות אבל לא לאחותן (שם כו.). — ושלל בשלשלת, קשר ואסר, fesseln, ketten; enchainer; to fetter, chain: וחוזר ורואה כת של זקנים שלולים בשלשלאות (מד"ר איכ' פתיח' ר' זעירא). והיה ירמיה רואה כת של בחורים שלולין בקולרין (פסיק' ר"כ, דברי ירמיהו, בובר, קיג.). — ובסהמ"א: אילמלא ירדו ישראל בעלילתו של יוסף ראויין היו לירד למצרים שלולין בקולרין (אגדת בראשית, ביהמ"ד ילינק ד). מביא חוט משיחה וכורך ושוללו (שו"ת הגא' מן הגני', 325). הכובסין שוללין עליו יריעות זו עם זו כדי שיהו נוחין לכביסה (ר"ח, שבת מח:). דרכם של כובסים לשלול הבגדים זה עם זה הקטן עם הגדול כדי שלא יאבד (ר"ש, פרה יב ט). ביתי חרב ובני שלולין מסורין בקולרין ואיני מצטער (ר"י אלנקאוה, מנורת המאור ב, 15).