ש"ז, סמ' שְׁלַל, כנ' שְׁלָלֵךְ, שְׁלַלְכָם, שְׁלָלוֹ, שְׁלָלָהּ, שְׁלָלָם, ― מה שנלקח מרכוש האויב במלחמה, ע"פ רֹב מקנה צאן ובקר וכדו' המשמשים למאכל, Beute; butin; booty: ויקחו את כל הַשָּׁלָל ואת כל המלקוח באדם ובבהמה ויבאו אל משה וכו' את השבי ואת המלקוח ואת הַשָּׁלָל (במד' לא יא-יב). ונחרם את כל עיר מתם והנשים והטף לא השארנו שריד רק הבהמה בזזנו לנו וּשְׁלַל הערים אשר לכדנו (דבר' ב לה). החרם אתה ואת כל אשר בה ואת בהמתה לפי חרב ואת כל שְׁלָלָהּ תקבץ אל תוך רחבה ושרפת באש את העיר ואת כל שְׁלָלָהּ כליל ליי' אלהיך (שם יג יו-יז). וָאֵרֶא בַשָּׁלָל אדרת שנער אחת טובה ומאתים שקלים כסף ולשון זהב אחד חמשים שקלים משקלו (יהוש' ז כא). רק הבהמה וּשְׁלַל העיר ההיא בזזו להם ישראל (שם ח כז). וכל שְׁלַל הערים האלה והבהמה בזזו להם בני ישראל רק את כל האדם הכו לפי חרב עד השמדם אותם (שם יא יד). אף כי לוא אכל אכל היום העם מִשְּׁלַל איביו אשר מצא כי עתה לא רבתה מכה בפלשתים (ש"א יד ל). וירדהו והנה נטשים על פני כל הארץ אכלים ושתים וחגגים בכל הַשָּׁלָל הגדול אשר לקחו מארץ פלשתים ומארץ יהודה וכו' ויצל דוד את כל אשר לקחו עמלק וכו' ולא נעדר להם מן הקטן ועד הגדול ועד בנים ובנות וּמִשְּׁלַל ועד כל אשר לקחו להם (ל יו-יט). ויבא דוד אל צקלג וישלח מֵהַשָּׁלָל לזקני יהודה לרעהו לאמר הנה לכם ברכה מִשְּׁלַל איבי יי' (שם שם כו). והנה עבדי דוד ויואב בא מהגדוד וְשָׁלָל רב עמם הביאו (ש"ב ג כב). ויקח (דוד) את עטרת מלכם וכו' וּשְׁלַל העיר הוציא הרבה מאד (שם יב ל). ויאמרו דם זה החרב נחרבו המלכים וכו' ועתה לַשָּׁלָל מואב (מ"ב ג כג). כי בטרם ידע הנער קרא אבי ואמי ישא את חיל דמשק ואת שְׁלַל שמרון לפני מלך אשור (ישע' ח ד). ואסף שְׁלַלְכָם אסף החסיל (שם לג ד). כי הנני מניף את ידי עליהם והיו שָׁלָל לעבדיהם (זכר' ב יג). שש אנכי על אמרתך כמוצא שָׁלָל רב (תהל' קיט קסב). כל הון יקר נמצא נמלא בתינו שָׁלָל (משלי א יג). בטח בה לב בעלה וְשָׁלָל לא יחסר (שם לא יא). בשלוה ובמשמני מדינה יבוא וכו' בזה וְשָׁלָל ורכוש להם יבזור (דנ' יא כד). מן המלחמות ומן הַשָּׁלָל הקדישו לחזק לבית יי' (דהי"א כו כז). וירדפם אסא (את הכושים) וכו' וישאו שָׁלָל הרבה מאד (דהי"ב יד יב). ויזבחו ליי' ביום ההוא מן הַשָּׁלָל הביאו בקר שבע מאות וצאן שבעת אלפים (שם יה יא). ויהי לתקופת השנה עלה עליו חיל ארם ויבאו אל יהודה וירושלם וישחיתו את כל שרי העם מעם וכל שְׁלָלָם שלחו למלך דרמשק (שם כד כג). ויקמו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה וכל מערמיהם הלבישו מן הַשָּׁלָל (שם כח יה). ― ובפרט בצרופים, שלַל שלל: בגוי חנף אשלחנו ועל עם עברתי אצונו לשלל שָׁלָל ולבז בז (ישע' י ו). הנני נתן לנבוכדראצר מלך בבל את ארץ מצרים ונשא המנה ושלל שְׁלָלָהּ ובזז בזה (יחזק' כט יט). אעלה על ארץ פרזות וכו' לשלל שָׁלָל ולבז בז להשיב ידך על חרבות נושבות וכו' שבא ודדן וסחרי תרשיש וכל כפיריה יאמרו לך הלשלל שָׁלָל אתה בא לקחת מקנה וקנין לשלל שָׁלָל גדול (שם לח יא-יג). ― חלק שלל: בנימין זאב יטרף בבקר יאכל עד ולערב יחלק שָׁלָל (בראש' מט כז). אמר אויב ארדף אשיג אחלק שָׁלָל (שמות יה ט). ויאמר אליהם (יהושע לראובני ולגדי ולחצי מטה המנשה) לאמר בנכסים רבים שובו אל אהליכם ובמקנה רב מאד בכסף ובזהב ובנחשת ובברזל ובשלמות הרבה מאד חִלְקוּ שְׁלַל איביכם עם אחיכם (יהוש' כב ח). הלא ימצאו יחלקו שָׁלָל רחם רחמתים לראש גבר שְׁלַל צבעים לסיסרא שְׁלַל צבעים רקמה צבע רקמתים לצוארי שָׁלָל1 (שופט' ה ל). הרבית הגוי לא הגדלת השמחה שמחו לפניך כשמחת בקציר כאשר יגילו בחלקם שָׁלָל (ישע' ט ב). אז חלק עד שָׁלָל מרבה פסחים בזזו בז (שם לג כג). לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שָׁלָל (שם נג יב). הנה יום בא ליי' וחלק שְׁלָלֵךְ בקרבך (זכר' יד א). מלכי צבאות ידדון ידדון ונות בית תחלק שָׁלָל2 (תהל' סח יג). טוב שפל רוח את עניים מחלק שָׁלָל את גאים3 (משלי יו יט). ― ובזז שלל: וכל הבהמה וּשְׁלַל הערים בזונו לנו (דבר' ג ז). ועשית לעי ולמלכה כאשר עשית ליריחו ולמלכה רק שְׁלָלָהּ ובהמתה תבזו לכם (יהוש' ח ב). ונשלוח ספרים וכו' להשמיד להרג ולאבד את כל היהודים וכו' וּשְׁלָלָם לבז (אסתר ג יג). להשמיד להרג ולאבד את כל חיל עם ומדינה הצרים אתם טף ונשים וּשְׁלָלָם לבוז (שם ח יא). ויבא יהושפט ועמו לבז את שְׁלָלָם וכו' ויהיו ימים שלושה בזזים את הַשָּׁלָל כי רב הוא (דהי"ב כ כה). וישבו בני ישראל מאחיהם מאתים אלף נשים בנים ובנות וגם שָׁלָל רב בזזו מהם ויביאו את הַשָּׁלָל לשמרון (שם כח ח). ― ועָט על השלל: ויעש4 העם אל הַשָּׁלָל5 ויקחו צאן ובקר ובני בקר וישחט ארצה (ש"א יד לג). ולמה לא שמעת בקול יי' ותעט אל הַשָּׁלָל (שם יה יט). ― והיה דבר לשלל, שלל וכדו': להיות אלמנות שְׁלָלָם ואת יתומים יבזו (ישע' י ב). והיתה כשדים לְשָׁלָל כל שלליה ישבעו (ירמ' נ י). ונתתיו ביד הזרים לבז ולרשעי הארץ לְשָׁלָל וחללוה (יחזק' ז כא). ― ובהשאלה, היתה נפש האדם לו לשלל וכדו': הישב בעיר הזאת ימות בחרב וברעב ובדבר והיוצא ונפל על הכשדים הצרים עליכם יחיה והיתה לו נפשו לְשָׁלָל (ירמ' כא ט, וכעין זה שם לח ב). כי מלט אמלטך והיתה לך נפשך לְשָׁלָל (שם לט יח). כי הנני מביא רעה על כל בשר נאם יי' ונתתי לך את נפשך לְשָׁלָל (שם מה ה). ― ובשע"פ, מהר שלל חש בז: ויאמר יי' אלי קח לך גליון גדול וכתב עליו בחרט אנוש למהר שָׁלָל חש בז וכו' ואקרב אל הנביאה ותהר ותלד בן ויאמר יי' אלי קרא שמו מהר שָׁלָל חש בז כי בטרם ידע הנער קרא אבי ואבי ישא את חיל דמשק ואת שְׁלַל שמרון לפני מלך אשור (ישע' ח א-ד). ― ובתו"מ: שללה ולא שלל שמים (סנה' י ו). ― ובסהמ"א: ובממלכה החמישית אנשים אדמים שופכי דמים וכו' מפילים חללים ואוכלים השללים (ראב"ע, חי בן מקיץ, כהנא ב, 52). ― ושלל צבעים במשמ' מגֻון, של צבעונים6, ואמר המשורר: מלבש כתנות משי ועטוי מעיל תולע ושש ושלל צבעיו (רמב"ע, קראני גביר, ברודי, קע). וייגע לפתותו בהונו ואם בשלל צבעו ורקמותיו (הוא, בשם אל, שם, רמג).