*, ש"ז, — מעשה המשמש, המשרת את זולתו, Bedienung; service; attendance: והתורה (נקנית) בארבעים ושמונה דרכים ואלו הן, בתלמוד, בשמיעת האזן וכו' בשמוש חכמים, בדקדוק חברים ובפלפול התלמידים (אב' ו ה). גדולה שמושה של תורה יותר מלמודה שנ' היש פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו, למד לא נאמר אלא יצק, מלמד שגדולה שמושה יותר מלמודה (ר' יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, ברכ' ז:). שלא בחר (ה') בכל השבטים לעמוד בשימושו אלא בני לוי בלבד (מד"ר במד' ג). אם הדיוט משתמש בכלי שבור גנאי הוא לו, אבל הקב"ה אינו כן אלא כל שימושיו כלים שבורים (פסיק' ר"כ, שובה, קנח:). — ובסהמ"א באותה משמ': כדאי הוא יהושע ליטול שכר שימושו (רש"י, במד' כז יו). הלא אתם ראיתם שימושי בתמידות בחברתנו הקדושה מימי חמי ז"ל בגופי ובכל מאדי (שריד מעיר, הקד' יג). — ואמר הפיטן: חנוט נון אשר שימשך ישרת גם הוא כשימושך (ינאי, אז בהיקרא, קרוב' דבר', זולאי, רנה). נזופים בריא אולם משמוש שבחיך (שלמה הבבלי, ארח צדקה, סליח' מנח' יוה"כ). — °ובמשמ' שרות שמשרתים אותו: וכיון שבידו הוא אותו כתב מסמיך מאותו יום ולהלן קורין אותו כל אדם ר' וממנין אותו בדיינין ובסודות החברים, ושמושיו ומלבושיו בשימושי החכמים ועטופי החכמים והחברים והרבנים הנסמכים ולא כשמושי התלמידים שלא נסמכו עדיין (ס' השטרות לר"י ברצלוני, 132). — °וכן לגבי דבר הבא לשמש לצרך מן הצרכים, השתמשות: והעשירי (הענין) בספור דרך השמוש בכל מדה ממדותיו במקומה (ר"י א"ת, חו"ה, עבודת האלהם, פתיח'). ואני מתחננת אל כבודך שתבאר לי המקומות אשר אשתמש בהם במשובח ובמגונה במדותי אשר בהשתמשי בהם שם ישבחוני עליהם ויודו שמושי בהם (שם שם ט). וכן שתי המדות העצלה והחריצות ומקום השמוש בעצלה בתאות הבהמיות (שם שם י). ובעבור מה שזכר מהרכבת גוףהאדם ושימושי כחותיו ונפשו (ערוגת הבשם לרמב"ע, ציון ב, 120). כגון שמכר בית או חצר והיה הפתח פתוח ונעל הלוקח את הפתח וחזר ופתחו הרי זה החזיק וקנה שהרי נשתמש שימוש מועיל (רמב"ם, מכירה א י). ותבאר להם משמושי מעשינו (קלונימוס, בעלי חיים, מ:). והני כתרים ותגים דכתיבין בספר תאגי המסורין אלינו מלאכת שימוש ספר תורה צריך הסופר שיהא זהיר בהם (גנזי מצרים, הלכות ס"ת, לג). שהערונו על אופן התחבולה הזאת ובצדדי שמושה (רי"א מודינה, לב האריה א ט). עשה לו מלאכה שאינה בשימוש גופו כגון שתפר לו בגד וכיוצא בזה קנאו רבו (שו"ע חו"מ מקח קצו). — °ושטר שמוש בית דין, ובקצור שטר שמוש, ואף שמוש, שישמש רק בבית דין: כגן ספר או שמוש שיש לו לאדם בתוך ביתו לכתב עליו זכרונותיו (רי"ף, כתוב' סח.). מאי שטרי בירורין שטרי טענתא שהוא שימוש ב"ד (הוא, ב"מ יא:). והשטר השמונה וחמישים הוא שטר שמוש, והוא שטר שכותבין בית דין במה שדנו ובמה שעשו שהיה אותו שטר השמוש ביד נאמן ואתה מוצא שטר שימוש זה על דרכים הרבה כפי מה שיצטרך לבית דין לעשותו עושין אותו, האחד מהן בשטרא דמירכסא יצטרך לבית דין לעשות כתב שימוש שיתנו ביד הלוה וכו' ויש לך נמי שטר שימוש אחר שכותבין בית דין על מי שנפטר והניח אלמנה או בעל חוב ולא נמצא לו יורש וקיימא לן שאין אחד מישראל שאין לו גואלים וכו' וכיון דהכי הוא משביעין את האלמנה או את הבעל חוב ומגבין להם את חובו ומה שנשתייר מן הנכסים לאחר פריעתן מניחין אותו בית דין אצל נאמן וכותבין שטר שימוש בסך הממון שביד הנאמן וחותמין בו בית דין ומניחין אותו שטר שימוש ביד נאמן אחד עד שיבוא לו היורש וכו' וכן נמי  אם ישבו בית דין והוצרך להם וכו' לעיין בדבר, כותבין שטר שימוש על כך ולפי שהוא שטר שימוש נוהג על דרכים הרבה כפי מה שיזדמן לבית דין דבר לכתו' בו לכך לא כתבנו נוסח שטר שימוש מפני שהוא מתהפך לכמה לשונות לפי הצורך (ס' השטרות לר"י בצלוני, 90-91). שכותבין מזה שני שטרות האחד לאפטרופא ואחד לקרובים אות באות והוא נקרא שטר שמוש (ספר בר ששת תשובה שכד בשם הראב"ד). ואתרמו מובחרים דרבנן דמתא מחסיא ועינו ביניהן שמוש, ימוש בית דין ושימוש אל גמעה (ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, יעקב מן, 231). וכמוגע מכתבו באימות נוסח השמוש ואחרי הנתבע שגרתי (שם שם). — ואמר המשורר: שטר שמוש  למשמרת יחקק (רה"ג, שער דיני ממונות, קבוצת קנטרסים, 133). — וכמו תשמיש, במשמ' הזדוגות: וכשהן (האפעה) משמשין דרך פיהן הן משמשין ושימושן ערב להן וכו' זה הכלל כל ששימושן ועיבורן שוין מולידין ומגדלין וכל שאין שימושן ועיבורן שוין אין מולידין (מדה"ג בראש' ג טו, מרגליות, קב). כלב מתקשר בשמושו (ר"י אלנקאוה, מנוה"מ ד, ענעלאו, 463). — ואמר הפיטן: עד שיפוח שמשך יפיח שימושך (ינאי, יונתי מפרך אבנים, קרוב' פסח, זולאי, רעו). — °ובדקדוק, שמוש האות, המלה, הלשון, בוא האות לא למשמ' עצמית אלא להגדרת צורתה של המלה בדקדוק: Sprachgebrauch; usage (de la langue); usage (of a language): חנני, נו"ן ראשונה מודגשת לפי שהיא משמשת במקום שתי נוני"ן שהיה לו למר חֲנָנַנִי שאין חנן בלא שתי נוני"ן והשלישית לשימוש כמו עשני זבדני (רש"י, בראש' לג יא). ואל ישעו בדברי שקר, ואל יהגו וידברו תמיד בדברי רוח וכו' שא"כ היה לו לכתוב ואל ישעו אל דברי שקר או לדברי שקר כי כן גזרת כלם וכו' ולא מצאתי שמוש  של בי"ת הסמוכה לאחריהם אבל אחר ל' דבור כמתעסק לדבר בדבר נופל לשון שמוש בי"ת כגון הנדברים בך וכו' (הוא, שמות ה ט). כל תיבה שתחלת יסודה סמ"ך והיא באה לדבר בלשון מתפעל ניתן התי"ו של שמוש באמצע אותיות של עיקר כגון זה (מסתולל) וכגון ויסתבל החגב מגזרת סבל, כי תשתרר עלינו מגזרת שר ונגיד, משתכל הוית (הוא, שם ט יז). לעולם ועד, לשון עולמית הוא והוי"ו בו יסוד לפיכך היא פתוחה אכל ואנכי היודע ועד שהוי"ו בו שמוש קמוצה היא (הוא, שם טו יח). וכן ונתתי התי"ו מודגשת שהיא באה במקום שתים לפי שהיה צריך שלשה תוי"ן שתים ליסוד כמו ביום תת ה', מתת אלהים היא, והשלישית לשמוש (הוא, שם כג כז). ושתי, לשון השתה ותי"ו מודגשת מפני שבאה תחת שתים שאין שיתה בלא תי"ו והאחת לשמוש (הוא, שם שם לא). ויש פותרים אותו (אפאיהם) כתרגומו יחול רגזי עליהן ולא יתכן שאם היה כן היה לו לכתוב אאפיהם, אחת לשמוש ואחת ליסוד (הוא, דבר' לב כו). מדברותיך, המ"ם בו קרוב ליסוד וכו' ואונקלוס תרגם שהיו נוסעים על פי דבריך והמ"ם בו שימוש משמשת לשון מן (הוא, שם לג ג). וכן מצאתי במסרת וייטיב מיטיבים ואיטיבה היטב איטיב עמך כלם מלאים מן יבם ויבם מן יפה ויף בגדלו יוד ויף גוררת יוד של שמוש (ר"ת, הכרעות, 40). ותדע כי נון נקה ינקה כל הנגע בה, ונפש וינפש בן אמתך, נוניהם יסוד ולא תסור הנון מהם גם לא תבא במקום שמוש (שם, 41). ויתכן שהמם (של מקרה לילה) לשמוש ודגש הקוף לחסרון נון מן (רד"ק, מכלול, שער דקדוק הפעלים, מכלול, ג.). ודע כי שנים ועשרים אותיות הללו מחציתם שורש ומחציתם שמוש (ר"י קמחי, ספר זכרון, 2). — °ובמשמ' נטית הפעלים והשמות: ונאמר שחייב אז במוצאינו מילה מיוחדת מבלי מצורפת על המעשים במקום אחד מן המקרא ולא נצרפנה בעצמה אחר כן לא נשמש מילה זולתה וזו התשובה תכרית שימושו שמילה אחת מצטרף ממנה י"ט אלף קס"ט מילה (דונש על רסע"ג, 102). אבל חכמת השמוש1 והדבור היא להם מן הדברים אשר מנחשים בהם (ר"י א"ת, הקד' הרקמה, וילנסקי, יב). והצחות בדבור והמהירות בחכמת הלשון לא תהיינה כי אם בעמוד על שרשיו ותוכן שמושיו  ואמר ז"ל בחכמת השמוש ביחיד שהיא מאשר לא יוכל האדם לעמוד שלא יצטרך לדעתו הנפעל וההתפעל והמקור, וזאת היא חכמת השמוש עצמה וכו' אבל רצה הנלעגי לשון, רצוני לומר, הטועים בדבריהם, אשר אינם יודעים חכמת שרשי הלשון ואינם בקיאים בשמושיה, וכו' והצחות לא תהיה כי אם בעמוד על מה שזכרנו מתקון חכמת שרשי הלשון והכרת שמושיה (שם שם, י-יד). ובעבור שהיתה מעלת חכמת הלשון המעלה אשר ספרנו ומדרגתה המדרגה אשר זכרנו הסכמנו לחבר בה ספר נקבץ בו שערים כוללין רוב חכמת הלשון וסובבים רוב שמושיה והעברותיה ותהלוכותיה וכו' ולא נניח במקרא מן המקורים ושמושי הפעלים דבר שתצא ממנו תועלת שלא נזכור אותו (שם שם, טז). מפני שהוא (הלשון הערבי) אחר הלשון הארמי דומה ללשוננו יותר מכל הלשונות, אבל עלילותיו ושמושיו והעברותיו ותהלוכותיו הוא בכל זה קרוב ללשוננו מזולתו מן הלשונות (שם שם, יח). אתה רואה אותי בעת אבאר שמוש  נכרי ששמשו בו העבריים שאומר ברוב הפעמים וכבר עשו הערב כן וכו' ואינני אומר שכל מה שרב השמוש בו יכון בו החסרון וכו' (שם שם, כד). והפלא מה שהחל בו מן החכמה הזאת, ר"ל, חכמת השמוש כי לא קדמו אדם לזה (שם שם, כז.). והתגלגלו לנו בהם תועלות גדולות משמושי הלשון והעברותיה  והליכותיה (ר"י א"ת, סה"ש לריב"ג, הקד', 2). ודעתי להביא בכל שרש רוב מה ששמשו בו ממנו מקל וכבד ופועל ופעול ופועל עתיד ומקורו נפעל והתפעל ומה שלא הוזכר שם פועלו וזולתו זה משמושו כי לא היתה דעתנו למנות השרשים מבלי הצעת השמוש וכו' והמנהג הזה נוהג בכל שרש אשר יהיו תחתיו ענינים שונים זה מזה, רצוני לומר שאביא שמוש כל ענין מעניניו בע"ה ואמצתו וכו' וכאשר תראני שונה הרבה במלה מהמלות וכו' דע כי אנ י עושה זאת להראות אפני שמוש העברים במלה ההיא במקומות שונים וזה בהשתמשם במלת פסל במה שיוקח מן הצלמים מן האבן ומן העץ ומן המתכות וכו' ויש שתהיה עלת שנותי שיתבאר ממנו שמוש העבריים בקצת המלות פעם בתוספת אות ופעם בלעדי תוספת באמרם ופיהם פערו למלקוש בלי בית ואמרו ופערו עלי בפיהם בבית, ויש שהיתה שנותי לבאר שמושם בקבוץ המלה בלשון זכר ובלשון נקבה ואמרו מגנים ומגנות חניתים וחניתות (שם שם 8). אנשים ראו חסרון מי שקדם זכרם והשתדלו לדעת עילות הנקוד והטעמים וחברו אליהם דעת שמוש הלשון ודקדוקו (הוא, חו"ה, עבודת האלהים ד).  לא מהיותי חכם בעיני השיאני לבבי לבא במשעול ההעתקה הצר הלזה אשר גדר מזה וגדר מזה גדר צורך ידיעת הלשון המועתק ממנו ואופני שמושיו וכו' (ר"ש א"ת, מו"נ, פתיחת המתרגם). ולא יסתר מאמרנו היות   שמושו אינו כשמוש העלולי הפ"א או הלמ"ד, כי כבר הוזרו שמושים ובאו על בלתי הקש וכו' והסרת כמו זה הענין המטעה לא יבטל בדרכי שמוש הלשון (שם א סז). והרס ספרים בחכמת שמוש הלשון (ר"י קמחי, הקד' לספר הגלוי). מה שאבקש מהמעיין בחבורי זה שלא ידקדק עלי במקצת המלות היוצאות מן הגבול שמוש הלשון כי בכוונה נמשכתי אחרי הלשון המעתיקים מלשון ערב ללשוננו (אבן לטיף, שער השמים, הקד', השחר ב, 97). כי אספתי בו שמוש הלשון וחבור המלות ודרכי הדבור (בן־זאב, תלמוד לשון עברי, הקד'). — °ושמוש במשמ' כלי שמוש, כבצרופים כגון שמושי מלוכה, כהֻנה וכו': אך על הדעת השניה יהיה כבוד ה' כלל המלאכים והכלים הרוחניים וכו' והוא נקרא כבוד ה' כאשר נקראו שמושי המלך כבודה (ר"י א"ת, ס' הכוזרי ד ג). — °שמושי ערש במשמ' כלי מטה: ראובן נשא את רחל והכניסה לו בכתובתה מבית אביה קצת מדודין ותכשיטין ושמושי ערש (ר"ח פרחייא, תורת חסד, שו"ת, צג). והתכשיטין והשימושי ערש וכל מה שהכניסה האלמנה הנזכר לבעלה מדודים בעין (ר' אהרן הכהן, פרח מטה אהרן, שו"ת א קיד, קצג:). — °ובמשמ' משמעות והוראה: התהלך, לשון עבר וזהו שמושו לשעבר (רש"י, בראש' ו ט). כי תראה חמור שנאך וגו', הרי כי משמש לשון דילמא שהוא מארבע לשונות של שימושי כי (הוא, שמות כג ה). ורב שמוש ספרי הנבואה במלת חסד הוא בהטבה למי שאין לו חק עליך כלל (ר"ש א"ת, מו"נ ג נג). — °וחכמת השמוש, חכמת שמוש הטבעים, במשמ' חכמה מעשית: והחלק השני היא חמת השמוש שקורין לה בלשון ערבי אלעלם אלריאצי, ויש מי שקראה חכמת המוסר, והיא חכמת המנין והשעורים וחכמת הכוכבים וחכמת הנגון וכו' ואשר הצורך אליהם יותר לענין העולם היא החכמה התחתונה אשר היא חכמת טבעי הגופות ומקריהן, והחכמה התיכונה שהיא חכמת השמוש (ר"י א"ת, חו"ה, הקד' ). ולא שנבקש בחכמת השמוש הדבר המספיק (שם שם). ולפי שהיה ספרי זה מן החכמה האלהית נשמרתי בו מן הראיות שהן הולכות על דרך חכמת הדבר וחכמת השמוש אלא בשער ראשון ממנו (שם שם). למודים שם נרדף למלת שמושים ולמלת הרגלים (ר"ש א"ת, פי' המלות הזרות). והמעשי הנקרא בפיהם חכם אל טביע ר"ל חכמת שמוש (יעקב פרווינצאלי, שו"ת בדבר למוד החכמות, בס' דברי חכמים, סג).