*, פ"י, ― שרת, bedienen; servir; to serve: המקבל עליו להיות חבר אינו מוכר לעם הארץ לח ויבש וכו' ומשמש בבית המדרש (דמאי ב ג). חולין ומשמשיהן פטורין מן הסכה (סוכה ב ד). הרי זה גטך על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים, על מנת שתניקי את בני שתי שנים מת הבן או שאמר האב אי אפשי שתשמשני שלא בהקפדה אינו גט (גיט' ז ו). ראית מימיך חיה ועוף שיש להם אומנות והן מתפרנסין שלא בצער, והלא לא נבראו אלא לשמשני, ואני נבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער (רבי שמעון בן אלעזר, קדוש' ד יד). והרוצה שיעסוק בדיני ממונות ישמש את שמעון בן ננס (ב"ב י ח). אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס (אנטיגנוס איש סוכו, אב' א ג). בן זומא ראה אוכלסין בהר הבית אמר ברוך חכם הרזים וברוך שבא כל אלו לשמשני (תוספת' ברכ' ז ה). חבר ששימש במשתאו של עם הארץ ובסעודתו הרי זו חזקה למעשרות (שם דמאי ג ו). אמר לו ר' אליעזר מה זה יהושע שאנו מסובים ורבן גמליאל עומד ומשמש (ספרי דבר' לח). ארבעים שנה שימש שמעון הצדיק את ישראל בכהונה גדולה (ירוש' יומא ו ג). שהרי יוחנן כהן גדול שמש בכהונה גדולה שמנים שנה ולבסוף נעשה צדוקי (ברכ' כט.). מעשה בתלמיד אחד ששנה הרבה וקרא הרבה ושימש תלמידי חכמים הרבה (שבת יג.). מי גרם לכם שעאלה מבבל ואהיה נשיא עליכם עצלות שהיתה בכם שלא שמשתם שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון (הלל, פסח' סו.). יוסף חפני שמעון אפרתי הם שמשוני בחיי והם ישמשוני במותי (רבי, כתוב' קג.). היה משמשו כעבד (ב"ב קכז:). כל אותן שנים ששימש אותו תלמיד בישיבה אני שמשתי בעמידה (חול' נד.). בשביל ששימשת נחום איש גם זו עשרים ושתים שנה (ר' ישמעאל, מד"ר בראש' כב). הרבה צער נצטער נח בתבה שלא היה לו בן קטן שישמשנו (ר' ברכיה, שם שם לו). ― *ושמש פרנס, שמש כפרנס, היה פרנס: וכל הזוגות לא היו אשכולות אלא אילו שימשו פרנסות ואלו לא שמשו פרנסות (ירוש' סוטה ט י). ― ושִׁמֵּשׁ הכל, דבר, כדבר, למעשה וכדו', צָלַח לדבר, השתמשו בו לצרך מן הצרכים, dienen zu, als; servir à, comme; to serve for, as: ארבעה חותמות היו במקדש וכתוב עליהן עגל זכר כדי דל וחוטא עשיר, עגל משמש עם נסכי בקר וכו' גדי משמש עם נסכי הצאן וכו' זכר משמש עם נסכי אילים בלבד, חוטא משמש עם נסכי שלש בהמות של מצורעין (שקל' ה ג). ושלשה דברים היתה אותה הקרן משמשת מלמטה וכו' (זבח' ו ב). שתי מדות של יבש היו במקדש, עשרון וחצי עשרון וכו' עשרון מה היה משמש שבו היה מודד לכל המנחות וכו' חצי עשון מה היה משמש שבו היה מודד חביתי כהן גדול (מנח' ט א). וכי מה היה ההין משמש (שם שם ב). רביעית מה היתה משמשת רביעית מים למצורע ורביעית שמן לנזיר, חצי לוג מה היה משמש חצי לוג מים לסוטה וחצי לוג שמן לתודה (שם שם ג). ופסכתר היתה כלי גדול וכו' ושלשה דברים היתה משמשת, כופין אותה על גבי גחלים וכו' (תמיד ה ה). אין אדם שומע קול חברו בירושלים מקול המגרפה ושלשה דברים היתה משמשת כהן ששומע את רולה יודע שאחיו הכהנים נכנסים להשתחוות וכו' (שם שם ג). חמשה שערים היו להר הבית, שני שערי חולדה מן הדרום משמשין כניסה ויציאה וכו' טדי מן הצפון לא היה משמש כלום (מדות א ג). וארבע לשכות היו בבית המוקד וכו' ומה היו משמשות, מערבית דרומית היא היתה לשכת קרבן וכו' (שם שם ו). וארבע לשכות היו בארבע מקצועותיה של ארבעים ארבעים אמה וכו' ומה היו משמשות דרומית מזרחית היא היתה לשכת הנזירים וכו' מערבית דרומית אמר ר' אליעזר בן יעקב שכחתי מה היתה משמשת (שם ב ה). המשמש לטמא טמא, המשמש לטהור טהור (כלים ב ז). שלש אבנים שעשאן שתי כירים, נטמאת אחת מן החיצונות, האמצעית המשמשת את הטמאה טמאה, המשמשת הטהורה טהורה (שם ו ג). עץ המשמש את המתכת טמא והמתכת המשמשת את העץ טהורה (שם יג ו). כותל המשמש את הבית ידון מחצה למחצה (אהל' ו ג). בית המשמש את הכותל ידון כקליפת השום (שם שם ו). חזר נגע וכו' למטלית, הבגד הראשון ישרף והמטלית תשמש את הבגד השני בסימנין (נגע' יא ו). חזר (נגע) על האבנים, הבית הראשון ינתץ והאבנים ישמשו את הבית השני בסימנין (שם יג ה). מה ריחיים ורכב מיוחדין שהם שני כלים המשמשין לו מלאכה אחת וחייב על זה בעצמו ועל זה בעצמו אף החובל שני כלים המשמשין מלאכה אחת חייב על זה בעצמו ועל זה בעצמו (תוספת' ב"מ סוף י). חמש חצרות הפתוחות למבוי כולן משמשות עם החיצונה והחיצונה משמשת לעצמה והשאר משמשות עם השנייה והשנייה משמשת (לעצמה), הפנימית שבכולן משמשת לעצמה ומשמשת עם כולן (שם שם יא יט). ועי' °מְשַׁמֵּשׁ. ויש להוסיף: אף המוציא ממשמשי ע"א כל שהוא (ר' יהודה, שבת ט ו). נדר באחד מכל משמשי המזבח וכו' הרי זה נדר בקרבן (נדר' א ג). ויד משמשי האור כל שהן (כלים כט ח). ― משמשי משמשים: כל משמשי משמשיו של אדם בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה טמא (ר' יוסי, שם טז ז). ― וביחוד שמש כהן וכדו', שרת בעבודת הקדש בבית המקדש: אין הכהנים לובשין לשמש בבית המקדש אלא צמר ופשתים (כלא' ט א). כהן גדול משמש בשמנה כלים (יומא ז ה). אין בין כהן משמש לכהן שעבר אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה (מגי' א ט,הור' ג ד). בת כהן לישראל וילדה הימנו בת והלכה הבת ונסת לכהן וילדה הימנו בן הרי זה ראוי להיות כהן גדול עומד ומשמש על גבי המשבח (יבמ' ז ו). כהן ששמשבטמאה וכו' פרחי כהנה מוציאין אותו חוץ לעזרה ומפציעין את מוחו בגזירין, זר ששמש במקדש ר' עקיבא אומר בחנק (סנה' ט ו). הכהנים ששמשו בבית חוניו לא ישמשו במקדש בירושלים (מנח' יג י). ― ושמשו המזלות, שמשה האורה: לא שימשו המזלות בשנת המבול (ירוש' פסח' א א). כיון ששקעה החמה בלילי השבת שמשה האורה (מד"ר בראש' יב). ― וכלשון יפה במשמ' תשמיש מיני בין הבעל לאשתו, שמשה האשה verkehren; avoir des rélations (intimes); to have intercourse: זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע והמשמשת שראתה נדה צריכין טבילה (ברכ' ג ו). ואיזו היא דת משה, מאכילתו שאינו מעושר ומשמשתו נדה וכו' (כתוב' ז ו). נטולה אני מן היהודים יפר חלקו ותהא משמשתו (נדר' יא יב). והמשמשת בעדים הרי זו כפקידה (נדה א א). ומשמשת בעדים (שם שם ז). דרך בנות ישראל משמשות בשני עדים (שם ב א). הבאין מן הדרך וכו' צריכה שני עדים על כל תשמיש ותשמיש או תשמש לאור הנר (ב"ש, שם שם ד). הרואה יום אחד עשר וטבלה לערב ושמשה ב"ש אומרים מטמאין משכב ומושב (שם י ח). ג' נשים משמשות במוך וכו' (יבמ' יב:). משמשת כדרכה והולכת (שם שם). בו ביום נבראו, בו ביום שמשו, בו ביום הוציאו תולדות (מד"ר בראש' כב). ― שמש מטתו: חולה ששימש מיטתו (ירוש' ברכ' ג ה). ― ושמשה מטתה: שלא אכחול שלא אפקיס ושלא אשמש מטתי יפר (נדר' פא:). ועי' מִטָּה. ―  שמשה את ביתה, באותה משמ': האשה ששמשה את ביתה וירדה וטבלה לא כבדה את הבית כאלו לא טבלה (מקו' ח ד). טבלה ביום שלאחריו ושמשה את ביתה ואח"כ ראתה ב"ש אומרים מטמאין משכב ומושב (נדה י ח). אם לבו לגרשה והיא יושבת תחתיו ומשמשתו מהו (רב משרשיא, גיט' צ.). ― ושמש הבעל: האומר לאשתו וכו' קונם שאיני משמשך הרי זה בלא יחל דברו (נדר' ב א). היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי ופירש מיד חייב (שבוע' ב ד). ― וגם כלפי בעלי חיים: שלשה שמשו בתיבה וכולם לקו כלב ועורב וחם (סנה' קח:). הכל משמשין פנים כנגד עורף חוץ משלשה שמשמשין פנים כנגד פנים ואלו הן דג ואדם ונחש (בכורות ח.). ―  ושמש עם, באותה משמ': אוי לי שהייתי משמש עם הטמאה (ספרי דבר' כא). היה משמש עם הטהורה (ר"ש ב"ר יוסי, ירוש' הור' ב ה). בזמן שהאשה מיוחדת עם בעלה והיא משמשת עמו וכו' (מד"ר במד' ט). הקב"ה מבקש להעמיד ממד נביאים אלא לכי ושמשי עם צדקיה והולידי ממנו נביאים והוא בא ומשמש עמה (תנחו' ויקר' י). ― ושמשה מלה בלשון, באה המלה בלשון בהוראה מן ההוראות: כל הלשונות משמשין לשון נזירות חוץ מלשון קרבן (ירוש' נזיר ב א). כי משמש בד' לשונות, אי דלמא, אלא, דהא (ר"ל, ר"ה ג., ועוד). בכל מקום שנאמר ויהי משמש צרה ושמחה (מד"ר בראש' מב). הלשון הזה משמש שתי לשונות (ר' מאיר, שם ויקר' יד). הלשון הזה (תשואות) משמש ג' לשונות צרות מרגשות אפלה (שם איכה פתיח'). ― ובסהמ"א, גם שמשה אות, באה האות כתוספת על אותיות השרש העקריות להורות על משהו: ואני אפשר היאך תשמש הד' ט' [הד'] לפי שהיא משמשת בתוך המילות כאמרך מן זמן הזדמנתון (דונש על סעדיה 6). התהלך, לשון עבר, וזהו שמושו של ל' בלשון כבד משמשת להבא ולשעבר בלשון א', קום התהלך להבא, התהלך נח לשעבר (רש"י, בראש' ו ט). וכן כל לי ולך ולו ולהם הסמוכים אצל דבור משמשים לשון על (הוא, שם כח יה). לאטי, הלמ"ד מן היסוד ואינה משמשת (הוא, שם לג יד). ולו יקהת עמים, אסיפת העמים, שהיו"ד עיקר היא ביסוד כמו יפעתך ופעמים שנופלת ממנו, וכמה אותיות משמשות בלשון זה והם נקראים עיקר נופל (הוא, שם מט י). וכן הוא אומר או ירה יירה, או אשתדאה ישתדי והתי"ו משמש באלו במקום יתפעל (הוא, שמות יה ד). ואם מזבח אבנים תעשה לי, הרי אם זה משמש בלשון כאשר, וכאשר תעשה לי וכו' (הוא, שם כ כב). שכל למ"ד ובי"ת המשמשת בראש התיבה אם נקודה בחטף כגון לְמלך לְמדבר לְעיר צריך לפרש לאיזה מלך לאיזה מדבר לאיזו עיר (הוא, שם כב יט). והמתה את העם הזה והתי"ו מודגשת לפי שתבא במקום ב' תוי"ן, האחת נשרשת שאין מיתה בלא תי"ו, והאחרת משמשת, כמו אמרתי, חטאתי, עשיתי (הוא, שם כג כז). או הודע, כמו אם הודע הדבר, הרבה או יש משמשין בל' אם ואם במקום או (הוא, ויקר' ד כג). מדברותיך, המ"ם בו קרוב ליסוד וכו ואונקלוס תרגם שהיו נוסעים על פי דבריך והמ"ם בו שימוש משמשת לשון מן (הוא, דבר' לג ג). ותי"ו וישתומם כתי"ו של משתולל ושניהם כאן משמשות לשון מתפעל (הוא, ישע' נט טז). המונה, לא מפיק ה"א, חפי שה"א אחרונה משמשת שם דבר, המונה כמו הומיה (הוא, יחזק' לט טז). שולל, משתגע כשוטה בתמהון לב כמו אשתוללו אבירי לב, וסר מרע משתולל והתי"ו היא באה לשמש בתיבה בלשון מתפעל ונתפעל (הוא, מיכה א ח). שלא מצינו לא במקרא ולא במשנה שאר משמש לשון אחר וכו' אבל לשון שאחר משמש אין שאר משמש (הוא, מלאכי ב יה). למס מרעהו חסד, למי שמונע חסד מחבירו והלמ"ד משמשת כמו לרב (הוא, איו' ו יד). ― °ושמש בטוי לשוני עצמו ואחר עמו, שרת עצמו ואחר עמו, נכתב פעם אחת אבל פרושו כאלו נכתב פעמים: ישליו (אהלים לשדדים) כי יראה שהם וכו' בשלוה, וישליו ישמש עצמו ואחר עמו כמו יחי ראובן ואל ימות (ויהי מתיו מספר) שענינו ואל יהי  מתיו מספר וכו' (ראב"ע איוב יב ו). °ושמש בדבר, השתמש בו: והרבה מן הנפרדות האל השניות וכו' לא שמשו בהם בכפל (ר"י א"ת, סה"ש לריב"ג, הקד'). ואפשר שאשנה המלה להראות מה ששמשו בו ביפעל ויפעול יחד וכו' ואפשר שיהיה זה להראות מה ששמשו בו מן השמות על דמיונים שונים (שם שם). כבר שמשו במלה הזאת הפייטנים הרבה במלאכים וקראו אותם שנאנים (שם, שנאן). ואל תשמש בדבר שלא תכיר אותו (הוא, צואה, 68). ― °ושמש מִדָּבָר, באותה משמ': העברה, שם נגזר מעבר, ושימשנו ממנו בזה המאמר בשני עניינים (ר"ש א"ת, פירוש המלות הזרות, אות העי"ן). ― °ושמש את הדבר, באותה משמ': וזו המלה וכו' שמש אותה במה שאין דעת בו וכו' ולפעמים ישמשו אותה וכו' (רש"ט פלקירא, מורה המורה, 100). ואמנם המדות והדומה להם רעות כשהן יוצאות מהאמצעות וישמשן האדם שלא במקומן ועתן )הוא, ראשית חכמה א, 13]]).

― הִתפ', *הִשְׁתַּמֵּשׁ, נִשְׁתַּמֵּשׁ, ― השתמש בדבר, נטפל לו למלוי צרכו, לעסוק בו, או ליהנות ממנו, verwenden, benützen; emploter, utiliser; to use, to make use of: כלי כסף וכלי נחושת משתמש בהן לצרכן אבל לא לשחקן (ב"מ ב ח). המפקיד מעות אצל שולחני, אם צרורין לא ישתמש בהן וכו' (שם ג יא). השולח וכו' סבלונות מועטין שתשתמש בהן בבית אביה אינן נגבין (ב"ב ט ה). אין רוכבין על סוסו (של מלך) ואין יושבים על כסאו ואין משתמשין בשרביטו (סנה' ב ה). חרסין שנשתמש בהן משקין טמאין (כלים ט ה). לא ישתמש אדם בפניו ידיו ורגליו אלא לכבוד קונהו (תוספת' ברכ' ד א). היה משתמש בכלי מילת נותנין לו כלי מילת (שם פאה א י). לא ישתמש חבר במשתאו של עם הארץ (שם דמאי ג ו). העושה תיבה ומטפחות לספר עד שלא נשתמש בהן גבוה רשאי הדיוט להשתמש בהן (שם מגילה ג ב). אף על פי כן לא היו משתמשין אלא בשולחן ומנורה שעשה משה (שם סוטה יג א). חמש חצירות משמשות בביב אחד, ונתקלקל הביב כולן משתמשות עם הראשונה וכו' (שם ב"מ יא כ). מניין המשתמש בכהונה מעל וכו' מה כלים המשתמש בהן מעל אף המשתמש בכהני' מעל (ירוש' ברכ' ח ה). ארבעה לשונות נאים הם שישתמש בהם העולם (ר' יותנן דבית גוברין, שם מגלה א ח, ועוד). כל הכלים שנשתמשו בהן חמץ בצונן משתמש בהן מצה (שמואל, פסח' ל:). הניח להם אביהם פרה שאולה משתמשים בה כל ימי שאלתה (רבא, ב"ק קיב.). משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל ואע"פ כן היו משתמשין בבת קול (ת"ר, סנה' יא.). מה כלי קורייס מה שאת משתמש בהם הם עומדים (מד"ר בראש' מט). ― ובמשמ' הזדוג: אל תאמר הואיל ואסור לי להשתמש באשה הריני תופשה ואין לי עון (מד"ר שמות טז). ― והשתמש את דבר, השתמש מדבר, השתמש על ידי דבר, באותה משמ': האורז שבחוצה לארץ כל המשתמש ממנו פטור (דמאי ב א). מי שיש לו חמש חצירות בעיר אחת אם היה משתמש את כולן הרי זה אוסר (תוספת' ערובין ז ו). לשעבר הייתם משתמשים ע"י רוה"ק, עכשיו אין אתם משתמשים אלא ע"י מלאך (מד"ר שמות לב). ― והשתמש, במשמעות כללית יותר, עשה כל צרכיו: נכרי שהדליק את הנר משתמש לאורו ישראל (שבת טז ח). היה לו נר טמון בחיקו או בתוך הפאנס רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה, משתמש לאורה ואין רואה את השלהבת, אין מברכין עליה עד שיהא רואה את השלהבת ומשתמש לאורה (תוספת' ברכ' ו ז, וכעין זה ירוש' שם ח ז). קנה נעוף בר"ה עשרה טפחים המשתמש מתוכו לרשות הרבים ומרשות הרבים לתוכו חייב (ר' חסדא בשם אשי, ירוש' שבת א א). אילו משתמשין עד מקום הכות' ואלו משתמשין עד מקום הכותל, ולא נמצא שתי רשויות משתמשות ברשות אחת וכו' (שם ערוב' א א). מותר להשתמש על צדדי בהמה בשבת (שם ג ג). חמש חצרות פתוחות למבוי כולן משתמשות עם החיצונה והחיצונה משתמשת לעצמה והשאר משתמשת עם השניה וכו' (ב"ב יא:). ― וכמו שִׁמֵּשׁ: אמר להם לאחיו הכהנים ראו מה נדר זה וקיים לאהובתו, אותו היום שאשתמש בכהונה גדולה אלבוש באונקלי שליכי ואחגור בצילצול שליכי (שמעי בנו של שמעון הצדיק, מנח' קט:). ― וְהִשְׁתַּמֵּשׁ במשמ' השתמשו בו: כלים המשתמשין בה ובגופה אסורין, שלא בגופה מותרין, אף כלים המשתמשות בהן ובגופה וכו' (תוספת' ע"ז ו יב). ― ובסהמ"א: בומ"ף משתמשות בין השפתים (דונולו, חכמוני ליצירה ב, סז:). וכי מה שהושם בנר ויש בו שברי פתילה אין לו חשיבות אצלם ואינן משתמשין בו לצרכם (נסים גאון, שבת מז.). הוי יודע כי כל החכמות וכל האומניות והמלאכות אשר בעולם יש להם מילין ושמות שהן משתמשין בחכמה ההיא ואין שאר בני אדם רגילים להשתמש בהם, ויש מהם שבני העולם משתמשין בהם אלא שהם מבינים וכו' ומשתמשין במלה ההיא בחכמה בענין שאין דרך בני אדם רגילים להשתמש בו (ראב"ח, חבור המשיחה והתשברת, בתחלתו). ותשובנה המדות המגונות משובחות כאשר יעשה הרופא שמשתמש בסמים שדרכם להזיק (ר"י א"ת, חו"ה, עבודת האלהים, ט 180). ור' טרפון אומר שהוא ישתמש ממנו להכניס איזה דבר (פי' המשנה להרמב"ם, אהילות יג ג). ודע שאסור לישראל שישתמש לו נכרי בבציר לכתחילה בשום פנים (רמב"ם, ע"ז ד ט). כגון שמכר בית או חצר והיה הפתח פתוח ונעל הלוקח את הפתח וחזר ופתחו הרי זה החזיק וקנה שהרי נשתמש בה (שם, מכירה א י). והלמ"ד מצאנוהו נבלעת בשרש לקח ולפי שנשתמשו בו העברים הרבה חסרו פ"א הפעל והבליעוהו בדגש (מכלול, הפעלים, ליק ע:). ורבותינו ז"ל נשתמשו  בלשון הזה (עקר) הרבה (העקרים א ג). שנשתמשת בה לכסות הריגת אחיך וכנגד זה לא תשתמש בה עוד כמו שנשתמשת קודם לכן לצרכי חייך (ספורנו, בראש' ד יא). וכן היה הלל אומר דישתמש בתגא חלף, פי' המשתמש בכתרה של תורה בעולם הזה שלא לשמח (מנורת המאור ג, 304). כל ימיו של אותו הצדיק היה מצטער על דבר זה ואמ' אוי שנשתמשתי מכתרה של תורה (ר' טרפון, שם שם, 305). ג' משתמשין כנגד פנים, אדם דג נחש (שם ד, 570). בד"א כשאין אחד מהם מכיר את חלקו במקום שהם שותפין בו אלא יד כולם משתמש בכל המקום (שו"ע חו"מ קעא ב). אין זה פקדוני אלא אח' הוא או שלם היה ושברתו או חדש היה ונשתמשת בו (שם רצו, ד). ― °והִשְׁתַּמְּשָׁה במשמ' נבעלה: השמיעי, השתמשי (רש"י, סנה' צג.). ג' נשים משתמשות במוך (מנורת המאור ד, 585).

― פֻע', *שֻׁמַּשׁ, בינ' מְשֻׁמָּשׁ, ―  ששמשו אותו: כל ימים שאדם משומש1 בנערותו אם מזקין ובא לו חלי אין בו כח לקבל החולי (ערוך ערך רוח בשם ילמדנו). ― ובסהמ"א: וחובה היא על כל איש הגון ומשומש2 בישראל (ראב"ח, ס' העבור י, 112). ― °ובמשמ' שהשתמשו בו: ואמר או עור אחד מה שיעשה כלי ומה שלא יעשה בו כלי אם ישומש (ר"א הקראי, גן עדן, טמאה וטהרה י, קד.). והיתה אותה הסבה אמנם משומשת על פי בחירת הפועל ורצונו (ר"ש פפנהים, יריעות שלמה א, לט:). וכעין הסימן המשומש במוסיקא אצל הלועזים להוראת הכפל' הפרק (שם שם, מב:). ―  ובמשמ' נוהג בשמוש דקדוקי זה או זה: אבל כשקבעו אותו ביחס הפעול הפילו ממנו הוו, בעבור שאין מקום לטעות, לפי שהוא משומש, ועמר בלתי משומש3 (ר"י א"ת, ספר הרקמה כז, וילנסקי, שז). ― ומשֻׁמָּשׁ במשמ' לא חדש, שכבר השתמשו בו, נוהג בדבור ובספרות.